קודם כל אני אציין, שקווי החשמל העיליים בישראל אלגנטים הרבה יותר מאשר במדינות רבות. אפילו יותר מסודרים מקווי התקשורת, בזק ודומיהם בארץ
אני לא מדבר על רשתות של מתח עליון. זה נראה סולידי ויפה
אנחנו מדברים על רשתות שקרובות אליי בפרופיל, ברוח ובמתח – מה שנקרא: מתח גבוה. אפילו אני שעוסק בזה כל יום לא יכול לדעת מרחוק האם העמודים הותקנו שבוע שעבר או לפני ארבעים שנה.
פרסום
הבשמים בסופרפארם של השנה שעברה כבר במבצע, הריח לא תמיד זהה לסגנון העכשווי, אבל לגבי רשתות חשמל לא הייתה התקדמות רבה כבר עשרות שנים. כשעליתי ארצה, חברים לקחו אותי לתל אביב לראות גורד שחקים. זה היה "כולבו שלום". היום אנחנו נוסעים על איילון, משני צדדים – אמריקה. ורק עמודי חשמל – נוֹסטָלגִיָה
כמובן, הנושא של האפוס שלי הולך ומתיישן. יותר ויותר אנו משתמשים בכבלים תת קרקעיים. אבל, צריך גם לבצע את "המסע האחרון" בכבוד ובאסתטיקה
פרויקטים כלליים של תשתית כגון מבנים או גשרים משלבים עקרונות אסתטיים תוך עמידה בקריטריונים מבניים וכלכליים. הציפייה הציבורית מפרויקטים מאלצת היבטים אסתטיים להילקח בחשבון לאורך כל תהליך התכנון והתקצוב. עם זאת, עבור פרויקטים בתחום החשמל, הציפיות הללו אינן קשורות קשר הדוק כמו הקשר בין האדם לתשתיות
רשת החשמל היא תשתית קריטית לחברה של היום, אבל אנשים לא מקשרים קווי חשמל עיליים ליכולת להדליק אור או לטעון גאדג'ט. הבעיה הופכת אפילו יותר מסובכת כשאנחנו לוקחים בחשבון שהחברה לא מגיבה לקנה המידה של רשתות באותו אופן כמו לאובייקטים אחרים בסביבה.
למשל, אנשים שמים לב למבנים שבהם הם עובדים; גשרים שאנשים עוברים עליהם, אבל אין אנלוגיות דומות לקווי מתח. התכונות החזותיות של רשת החשמל מוערכות בצורה שונה מבניינים וגשרים
פרסום
מה יקרה אם הקווים העיליים יראו כיצירת אמנות? אולי שאלה זו ניתנת לתשובה טובה יותר על ידי אדריכלים, אבל אסתטיקה יכולה להשלים את הבטיחות הפונקציונלית, הכלכלית… מהנדסים מעדיפים 'להתרחק מהעולם הלא מוכר של האסתטיקה'
בנוסף לתכנון ויצירת תשתית התומכת בהתפתחות החברה, מהנדסים יכולים להציג את הפרויקטים שלהם כיצירות אמנות בהקשר של הסביבה
MASTAQ
