שפה רגולטורית היא כלי מכריע בהבנה וביישום של תקנות וחקיקה. מילים וניסוחים ספציפיים עשויים להשפיע באופן משמעותי על הדרך בה חוקים נאכפים ומתפרשים. בפרט, בתחום החשמל והתקינה, ישנם מונחים חוזרים שיכולים לגרום לאי-בהירות ולפרשנויות שגויות.
אני רוצה להעלות נקודה משמעותית בנוגע לשפה הרגולטורית ולהשפעתה על ההבנה והיישום של תקנות. בחוק החשמל, לדוגמה, מופיעים ניסוחים כמו:
- "מותר להתקין הארקת שיטה…"
- "מותר להתקין במוליך האפס…"
- "יכול שתשמש כאלקטרודה…"
- "אין להשתמש בצנרת מתכתית לאספקת…"
- "באופן העלול לפגוע ברציפות החשמלית שלה…"
- "יכול שמוליך הארקה יהיה ללא בידוד…"
- "ניתן המשגוח לכוונון, תהיה…"
- "יכול שסף ההתרעה של המשגוח יהיה…"
- "לא ישתמש אדם…"
- "אינן מאפשרות הגנה על ידי…"
שימוש בביטויים כגון "מותר", "יכול", "אין להשתמש", "לא ישתמש" וכדומה יוצר חוסר בהירות ופרשנויות שונות, שעלולות לגרום ליישום לקוי ואף שגוי של התקנות. לכן, חשוב לשאול:
פרסום
- האם המילים "ניתן", "יכול", "מותר" הן מילים נרדפות בהקשר הרגולטורי?
- האם המונח "לא ישתמש" מהווה איסור מוחלט?
- כאשר מופיעה המילה "מותר" – האם הכוונה היא שזה רצוי או שזה פתרון שניתן לבחור בו רק בהיעדר חלופה טובה יותר?
- האם "מותר" ו"לא אסור" אומרים את אותו הדבר?
ניתוח והשלכות
לפי הגדרות מילוניות ואנציקלופדיות, ניתן לראות תמונה ברורה יותר:
- "מותר" – פתרון זה מיושם כחריג, בדרך כלל כפוי בשל מגבלות של תנאים, משאבים או חומרים.
- "לא אסור" – בחירה אפשרית בתנאים מסוימים אך אינה מומלצת כברירת מחדל.
- "מומלץ" – פתרון שנחשב טוב אך אינו חובה.
- "בדרך כלל" – הנורמה המקובלת, כאשר יש לנמק כל חריגה ממנה.
- "רשאי" – אפשרות לגיטימית אך לא הכרחית.
מסקנה
כדי למנוע אי בהירות ולשפר את הדיוק במסמכים רגולטוריים, יש לאסור על השימוש במילים כמו:
- "מותר"
- "זה לא אסור"
- "בדרך כלל"
- "מומלץ"
- "לא מומלץ"
במקום זאת, יש להשתמש בניסוחים חד-משמעיים, כגון "חייב", "צריך", "הכרחי". לחלופין, אם התקנה אינה מחייבת, ניתן להימנע מלציין זאת כלל. ניתן גם לכלול בדף הראשון של התקנות ניסוח ברור שיבהיר את משמעות המילים ואת אופיין המחייב:
"לציון אופייה המחייב של עמידה בדרישות תקנות החשמל, נעשה שימוש במילים 'חייב', 'צריך', 'הכרחי' ונגזרותיהן."
פרסום
כך ניתן לשפר את הדיוק הרגולטורי ולמנוע אי-הבנות ביישום התקנות.
MASTAQ
