בשל עודף תאורה מלאכותית, שמים זרועי כוכבים נהפכו למחזה נדיר.

הבעיה הראשונה שפותר האטלס החדש היא היכולת למדוד את כמות זיהום האור. כמה זה חמור? האם אין כאן זעקה רמה מדי, שדורשת, שוב, מן העולם המערבי, לעצור את ההתקדמות הטכנולוגית? שיחה עם פרופ' בוריס פורטונוב מהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, אחד ממפתחי האטלס (יחד עם נטליה ריבניקובה מאוניברסיטת חיפה וחוקרים נוספים מאיטליה ומארצות הברית), מבהירה שהקריאה של יוצרי האטלס לשים לב לזיהום האור היא רק תחילתו של תהליך ארוך והכרחי להבנת הנושא והסיכונים הכרוכים בו.

"האטלס הוא בסיס למחקר עתידי", מסביר פורטונוב. "בזכותו אפשר יהיה להבין תופעות רבות בתחומים שונים: למשל, בתחום הרפואי — מה ההשלכות של זיהום אור על בריאות האוכלוסייה; ובתחום הכלכלי — מה מעידה התאורה המלאכותית על שימושי הקרקע השונים בעולם".

האטלס משלב בין צילומי לוויין מדויקים לבין אמצעים חדשניים למדידת בהירות הרקיע. החוקרים מציגים בו סדרת מפות צבעוניות ויפהפיות שמעידות על כך ששמי הלילה שלנו מוארים באופן אכזרי. אירופה נראית בצילומי הלוויין ככתם צהוב ובוהק, אין בה כבר חורים שחורים, נטולי תאורת יתר. ארצות הברית מכוסה בזוהר דומה. מבין המדינות, סינגפור היא המובילה בעולם בחשיפה לאור מלאכותי ביחס לשטח. ישראל הצפופה נמצאת במקום השביעי בטבלה זו, לצד מדינות קטנות וצפופות כקטאר, כוויית ודרום קוריאה. החיפוש אחר האזורים השחורים, שבהם לא סובלים עדיין מזיהום אור, מוביל למחוזות נידחים בדרום אמריקה, באפריקה ובאוסטרליה.

פורטונוב מסביר שהטכנולוגיה מבוססת על צילומי לוויין חוזרים של אותן נקודות במשך תקופה ארוכה. בכל לילה הלוויין מצלם ריבועי קרקע שאורך הצלע שלהם 750 מטר. הוא מצלם בין שמונה בערב לשלוש לפנות בוקר. אלה השעות שבהן אפשר לבחון את מידת זיהום האור באזורים השונים. לאחר מכן עיבדו החוקרים כמות גדולה של נתונים. פורטונוב מגדיר את האטלס כ"שילוב בין מפות גיאוגרפיות לבין כמויות אדירות של מידע על תאורה מלאכותית". את התוצאה הוא מסכם בפשטות כך: "כאשר מתבוננים במפות שפירסמנו, אפשר להבין שהלילה נגמר. לפני 120 שנה שרר באזורים שמיפינו חושך מוחלט. עכשיו הם מוארים במשך כל הלילה בתאורה חזקה. רק טיפש יחשוב שלשינוי כה משמעותי בסביבה, להפרה כה בוטה של הטבע, אין השפעות מרחיקות לכת. אנחנו פשוט עדיין לא יודעים להעריך אותן במלואן".

חלב שנשפך

לפני כמה חודשים, כשביקרתי בסן פדרו דה אטקמה, עיירה קטנה ונידחת מאוד בצפון צ'ילה, התבוננתי בשמי הלילה ונדהמתי. רק שם, בצד השני של העולם, הבנתי מה איבדנו ב–30 השנים האחרונות. ההשוואה בין גוש דן לסן פדרו דה אטקמה אינה הוגנת. שמי הלילה של המדבר הצ'יליאני נחשבים לצלולים ביותר בעולם. יש בהם שילוב מוצלח במיוחד של מיעוט אוכלוסייה, תאורה מלאכותית מינימלית, אקלים יבש, לחות מזערית באטמוספירה וגובה מעל 3,000 מטר. כל אלה מאפשרים למבקרים לראות היטב את שביל החלב. התחושה שם היא שאפשר להושיט את היד ולגעת בכוכבים. המראה מופלא.

אטלס התאורה המלאכותית מצביע בבירור על כך ששביל החלב נסתר כיום מעיני שליש מן האוכלוסייה העולמית. 60% מן האירופים ו–80% מן האמריקאים אינם יכולים להבחין בו בגלל התאורה המלאכותית.

ההתעסקות בזיהום אור בהקשר של צפייה בכוכבים ושביל החלב נובעת מסיבה היסטורית. האסטרונומים, מסביר פורטונוב, היו הראשונים שהפנו את תשומת הלב העולמית לבעיית זיהום האור. בסדרה של מאמרים שפורסמו בשנות ה–80 הם הצביעו על כך שיש לנו בעיה: הכוכבים נעלמים. הם ידעו כמובן שהכוכבים לא נעלמים, אלא שהתאורה המלאכותית שהתרחבה באותן שנים במהירות מכסה על אור הכוכבים. כתוצאה מכך נאלצו האסטרונומים להעביר את מצפי הכוכבים מאזורים מרכזיים באירופה למקומות חשוכים על פני כדור הארץ — צ'ילה, למשל. הקריאה הפיוטית והרומנטית של האסטרונומים לשים לב לכך שהכוכבים נעלמים עברה במהירות לפסים מעשיים וקריטיים הרבה יותר.

פורטונוב מסביר זאת כך: "הוויתור על הלילה לטובת הכלכלה, כדי להרוויח יותר, עולה לנו ביוקר כבר עכשיו. יש לתאורת יתר קשר ישיר ומוכח לעלייה דרמטית בתחלואת סרטן שד וסרטן ערמונית, השמנת יתר, נדודי שינה, וזהו רק קצה הקרחון של המחיר שהאנושות תשלם על הוויתור על הלילה. כאשר מתבוננים באטלס של התאורה המלאכותית, מבינים בקלות איפה הבעיות החמורות ביותר — בכל המדינות המתועשות. מיליוני שנים הלכנו לישון בחושך. עכשיו אנחנו ישנים באור. האם מישהו מצפה שלא תהיה לכך השפעה על המין האנושי? לכולנו יש שעון ביולוגי והוא מכויל כך שאנחנו ערים באור יום וישנים בחשכת הלילה. בתקופה האחרונה נדמה לנו שאנחנו יכולים לשנות אותו. זאת טעות. אי אפשר לרמות. כאשר מתנתקים מהטבע, משלמים על כך מחיר".

פרופ' אברהם חיים מהחוג לביולוגיה אבולוציונית סביבתית באוניברסיטת חיפה עוסק בזיהום אור כבר שנים רבות. הוא נחרץ ובוטה מאוד בנוגע להשפעה הבריאותית שלו ובייחוד לגבי ההשפעה הבריאותית של תאורת לד (LED), שבה הוא רואה גורם לנזקים גדולים. שר הבריאות שמאשר שימוש בתאורת לד עורך, לדבריו, ניסויים בבני אדם, לא פחות. מועצות מקומיות, עיריות, אזורי תעשייה, נמלי חיפה ואשדוד — כל הגופים הענקיים האלה צורכים, לדברי חיים, המון תאורה. הם חושבים שכדאי להם להחליף את התאורה לתאורת לד, כי כך יחסכו חשמל וכסף. זאת לדבריו טיפשות. הם צריכים פשוט לכבות את האור.

"בשביל מה צריכים להאיר כל מקום כל הזמן בתאורה כה חזקה? אנחנו לא מבינים שכבעלי חיים התפתחנו בעולם שיש בו מחזוריות של אור וחושך. בעבור בעל חיים זהו הסיגנל החשוב ביותר. ימים קצרים וארוכים הם הבסיס לעונתיות. כך יודעות הציפורים מתי לנדוד. מחזורי האור והחושך הם הסיגנלים לארגון הזמן בכל מערכת ביולוגית, אבל אנחנו חושבים שאנחנו יותר חכמים ורוצים לשנות את סדרי בראשית. אז ראש עיריית תל אביב מכריז על עיר ללא הפסקה. מבחינתי, פירושו שהוא מכריז בגאווה על עיר עם תחלואה גבוהה. אובדן הלילה הוא לא מקור לגאווה. למעשה אנחנו חיים בתוך שלולית של אור מיותר. למדע לקח די הרבה זמן להבין את הבעיה, אבל עכשיו כבר אין על כך חילוקי דעות. את הנזקים נראה בעוד עשור.

"תאורת יתר מדכאת, למשל, יצור של מלטונין ('הורמון החושך' שהכמויות שלו בדם משתנות במחזור יומי ומשמשות סמן לגוף בנוגע לשעות שינה ותפקוד מערכות ביולוגיות). התוצאה תהיה עלייה בתחלואה מסרטן ועלייה חדה בבעיות ראייה בגלל פגיעה ברשתית העין. הפגיעה נובעת מן העוצמה החזקה של התאורה. הבעיה היא שאנחנו מעדיפים לקחת טכנולוגיה בעייתית ולשפר אותה במקום להשתמש בטכנולוגיה טובה ולייעל אותה".

חיים יוצא גם באופן בוטה נגד כמה מן המוסכמות בנוגע לתאורה מלאכותית: "חושבים שתאורת כבישים מפחיתה את תאונות הדרכים. זה לא נכון. אין נתונים שמצביעים על כך. במקרים רבים זה הפוך — מאירים את הכביש ואז הנהגים נוסעים במהירות גדולה ובחוסר זהירות. מוטב שהכבישים הבין־עירוניים יהיו חשוכים יותר. נושא נוסף הוא הביטחון האישי – האם במקום מואר אנחנו מוגנים יותר מתקיפה לעומת מקום חשוך? גם לכך אין סימוכין בנתונים המדעיים. במקרים רבים הוכח ההיפך — התוקפים מעדיפים מקום מואר שבו הם יכולים לראות את המותקף, להחליט אם כדאי לתקוף אותו. כל אלה הם תירוצים לתאורת יתר בזבזנית ומיותרת שגורמת נזקים".

פרופ' חיים דורש שהמשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות יקצו משאבים למחקר מעמיק, שיאפשר לפתח מערכות תאורה בעזרתן אפשר יהיה לראות בבירור בלילה אבל לא ייגרמו נזקים. פורטונוב וחיים מסכימים כי דווקא עם נזקי האור קל יחסית להתמודד: אפשר בקלות להפחית תאורה, לכבות תאורה מיותרת, לחסוך כסף ולשפר את הבריאות. לדבריהם, קל בהרבה להתמודד עם זיהום אור לעומת זיהום אוויר או מים.

האור בקצה המנהרה

ד"ר נועם לידר, מנהל אגף אקולוגיה ברשות הטבע והגנים, אמנם מסכים עם האזעקה שמשמיעים עמיתיו מאוניברסיטת חיפה אבל הוא דווקא אופטימי הרבה יותר מהם. לידר, שעוסק בנושא בדבקות שנים רבות, מסביר שחל בישראל שינוי משמעותי והתודעה לנושא כיום רבה פי כמה מבעבר. כך גם הנכונות, לדבריו, לטפל בבעיות זיהום האור ולפתור אותן.

"מראה השמים בלילה הוא חלק מאיכות החיים שלנו", הוא אומר. "אנחנו ערים בעיקר ביום ולא חשבנו שצריך לשמור על הלילה. טעינו והתעשתנו. במסע שכנוע והסברה ארוך שנמשך חמש שנים הצלחנו לשכנע גופי ממשלתיים ויחידות רבות בצבא להאיר בצורה פחות פוגענית. הסברנו שלא חייבים להפסיק להאיר אלא פשוט לעשות זאת בתבונה. התאורה צריכה להיות ממוקדת למטרה ולא מכוונת לשמים. חשוב להקפיד על אורכי גל נכונים, שאינם מזיקים. הצענו ופעלנו להקמתה של שמורת אור כוכבים במכתש רמון כדי ליצור תהודה. ידענו שהפעילות כזאת תמשוך את העין ואת הלב של קהל רחב. חשוב לנו להציג אלטרנטיבה חיובית ולא רק דרישה לצמצום שימוש בתאורה".

לדברי לידר, הפתרונות שעליהם מוסכם כיום מתייחסים בעיקר לפיתוח עתידי. הבעיות הקשות כרגע הן, לדבריו, דווקא בתאורה שהוקמה בעשור האחרון ושמקימיה לא התחשבו בסביבה. משרד השיכון והמשרד להגנת הסביבה אימצו, לדבריו, הנחיות שיעזרו בעתיד למנוע זיהום אור מסיבי. בתכנון עכשווי של תשתית ותאורת שטחים פתוחים מיישמים, לדברי לידר, תובנות בנוגע לסוגי התאורה הנכונים ולאופי שלה.

בכביש 6, לדוגמה, מתנהל עדיין דיון איך להאיר מקומות בעייתיים. אם יש מודעות לנושא זיהום האור, מסביר לידר, קל להטמיע את ההתנהגות הנכונה בשלבי התכנון. הייבוא של גופי תאורה מתאימים ישתנה בעתיד, כך הוא מקווה, בהתאם לדרישות אלה. לידר מאמין שבעוד חמש שנים נעמוד במקום טוב יותר ונסבול פחות מזיהום אור.

פורטונוב מסכים אתו בנוגע למגמה. לדבריו, בחמש השנים האחרונות אפשר להצביע על ירידה אטית בזיהום האור במדינות מערביות, שמודעות יותר לבעיה שנוצרה בהן. לעומתן, יש עלייה בזיהום האור במזרח אסיה, בסין, במדינות המפרץ ובהודו. הבעיה הקריטית תיווצר לדבריו במקומות שבהם הרווחים הכלכליים של עבודה ותאורה עזה בלילה עדיין נראים כפרס מושך לב.

למאמר המקור