בנוכחות מי תהום ההתנגדות של אדמה רטובה תהיה פחותה, ואם המים מכילים מלחים (כלומר מדובר באלקטרוליט) אז התנגדות הקרקע תהיה הרבה פחות
התנגדות הקרקע היא הפרמטר העיקרי המשפיע על בניית מערכת הארקה: מספר ואורך של אלקטרודות הארקה. מבחינה פיזית, זה שווה להתנגדות החשמלית שהאדמה מספקת לזרם כשהוא עובר את המרחק בין הפנים ההפוכות של קובייה מותנית בנפח של 1 מטר מעוקב;
(אוהם * מ') התנגדות תלויה בגורמים רבים: הרכב ומבנה הקרקע, צפיפותה, לחות, טמפרטורה, נוכחות של מלחים, חומצות, אלקליות. כל הפרמטרים הללו משתנים במהלך השנה, כך שהתנגדות הקרקע משתנה בהתאם. עובדה זו חייבת להילקח בחשבון בעת ביצוע מדידות, חישובים, כמו כן בעת מדידת התנגדות ההתפשטות של אלקטרודות ההארקה המותקנת
ככל שערך התנגדות הקרקע נמוך יותר, כך הזרם החשמלי מתפשט טוב יותר וההתנגדות של אלקטרודת ההארקה תהיה נמוכה יותר. התנגדות קרקע נמוכה מבטיחה שזרמי תקלות, זרמי דליפה וזרמי ברקים נספגים בקרקע, מה שמונע את זרימתם הבלתי רצויה דרך החלקים המוליכים של מתקני החשמל ומגן על אנשים שנמצאים איתם במגע מפני התחשמלות, וציוד מפני הפרעות ותקלות
כאשר האדמה ספוגה במים, ההתנגדות יכולה לרדת פי עשרה. לכן, תלוי באיזו תקופה בשנה בוצעו המדידות, יש לקחת בחשבון את המקדמים הללו
קרקעות מוליכות טובות מאבדות את תכונותיהן בהיעדר לחות. עבור רוב הקרקעות, תכולת לחות של 30% מספיקה כדי לספק עמידות נמוכה. לדוגמא, עבור חמרה, ההתנגדות בתכולת לחות של 5% היא 165,000 אוהם / ס"מ, ובתכולת לחות של 30% – 6400 אוהם / ס"מ.
אז הלחות חשובה. גשמים זה עונתי במשך השנה ואנחנו יודעים גם מתי. מה עוד יכול לעזור? מי התהום. אבל חשמלאי הממוצע שמגיע לשטח לחבר קרוואן או מכולה או דוכן לחשמל וצריך להתקין את אלקטרודות הארקה, לא יחפש מפות של הצטברות מים
מי תהום הם מים הנמצאים בחלל השוכן מתחת לפני האדמה. המים, מי גשמים לרוב, מחלחלים אל בטן האדמה ומגיעים אל שכבה בלתי חדירה הנקראת "אקוויקלוד". מי התהום הזורמים לאיטם בתת-הקרקע אינם יכולים לחלחל דרך שכבה זו, ונוטים להצטבר מעל לאקוויקלוד (בתוך שכבת האקוויפר הרווי – שכבה הנמצאת מעל לאקוויקלוד, שסופגת את המים המחלחלים פנימה)
אבל בכל זאת צריך לבחור מקום ורצוי לעשות זאת במקום בו אדמה רטובה במעמקים
אבל איך אפשר לדעת?
אני מציע דרך מיושנת. הסבים שלנו קבעו את עומק הבאר המתוכננת בדרך זו. זה סוג מיסטי. בדומה dowsing, שכבר כתבתי עליו כאן
A technique for searching for underground water, minerals, or anything invisible, by observing the motion of a pointer (traditionally a forked stick, now often paired bent wires) or the changes in direction of a pendulum, supposedly in response to unseen influences.
מה שאנחנו עושים – אנחנו תוקעים או דופקים מוט הארקה לעומק רדוד (העומק לא משנה, כל עוד מוט נשאר עומד באדמה), ואז בעזרת מצפן ורולטה אנחנו קובעים את הנתון הנדרש, מכפילים אותו בערך מסוים וכך אנו מגלים את עומק המים
פשוט. לא רציני, אבל מסקרן. אגב, מהנדסים במשרד הכי רציני בארץ עשרות שנים בודקים את התשתיות עבור התרי חפירה בדרך דומה
MASTAQ






















