מדוע 5 או 20 אוהם
אחד מהדברים שהחשמלאים יודעים ומבינים הכי טוב:
פרסום
- התנגדות החשמלית השקולה בין האלקטרודות המיועדות להארקת שיטה במתח נמוך לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 5 אוהם
- מותר שההתנגדות הארקה המיועדת להגנה באמצעות איפוס בלבד, לא תעלה על 20 אוהם
- התנגדות חשמלית בין הארקת יסוד או האלקטרודה המקומית, המיועדת לאיפוס, לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 20 אוהם
- התנגדות החשמלית בין האלקטרודה המקומית, המיועדת להארקת הגנה לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 5 אוהם
ברור, ברור ומובן
כמובן שנשארות עדין שאלות. למשל – אם מותר להתקין במוליך האפס הארקות שיטה נוספות, אז למה אין דרישה להתנגדות אותן או כל אחד מהן. אבל שאלה ששואלים בכל פורום, כל קורס ו כל מורה (מביך אותם, לפעמים) – מאיפה ולמה הנורמות האלה. למה דווקא 5 או 20 אוהם
למען האמת, אגיד שאני לא יודע בוודאות את התשובה. אנסה לנחש
- יתכן שמתישהו בעבר, פשוט העתיקו ממסמך חקיקה כלשהו של אירופה (נגיד תקן בריטניה)
- אימצו נורמות בהתאם להתנגדות סגולה של הקרקע בארץ (אבל אנחנו גאים באזורי אקלים רבים, סוגי הקרקעות שונות…)
- יתכן שערך הארקה מקומית נבחר מהתנאי להבטיח פעולה אמינה של הממסר פחת במתקן, כאשר הבידוד נפגע (קצר לאדמה חד פאזית) או כאשר מוליך PEN מנותק מהרשת. ההתנגדות מחושבת על ידי זרם הפעולה האמין של הפחת, שווה ל- 5 IΔn
כלומר, אם יש פחת עם זרם דיפרנציאלי נומינלי של 300 мА בכניסה, אם הבידוד נפגע (קצר לאדמה חד פאזית), הארקה צריכה לתת זרם דליפה
5*IΔn = 5*300 = 1,5 А
זה אפשרי עם התנגדות בערך 230 וולט / 1.5 אמפר = 150 אוהם. כלומר, אפילו במקרה של פחת עם זרם דיפרנציאלי גדול ככל האפשר, ההתנגדות של 20 Ω עדיין רלוונטית
פרסום
- יש דעה וגישה שהתנגדות הארקה כלפי אדמה תלוי מהספק השנאי
- גם יש דעה שזה נקבה על ידי חשש שיופיע מתח גבוה בצד מתח נמוך (בפריצה ליפופי השנאי או נפילת מוליכי מקו מתח גבוה על מוליכי מתח נמוך
- הערך נגזר משטח מבנה ממוצע בשילוב עם התנגדות סגולה של אדמה
- אם לדרוש התנגדות נמוכה יותר, אז העלויות יהיו גבוהות מדי
- אבל, ניחוש שלי ורעיון שהוא יותר מצחיק ואמין: יש גרסה יפה, שבזמן כתיבת התקנים, מכשירי מדידה של התנגדות הארקה היו על מדדי החוגה, ערכים אלה (2, 5, 20 ) קל יותר לראות אותם מערכים אחרים, כלומר הם מודגשים על פני שעון
MASTAQ
