פתרונות רגולטוריים וטכניים להתנגדות קרקע גבוהה

כולנו מכירים ומכבדים את הביטוי: "חוק זה חוק". לצורך מאמר זה, אני מבקש לדון בדרישות החוק לגבי התנגדות אלקטרודות הארקה מקומיות – כלומר, ההארקה שלנו.

דיברתי לא מעט בעבר על השאלה: האם זה הגיוני לבדוק בקפדנות ולהשיג בכל מחיר את הפרמטרים המוגדרים בחוק? הרי הנתון הזה אינו קבוע; הוא משתנה לעיתים קרובות יותר ממה שאנו חושבים (ולא רק לפי עונות השנה), ותלוי בטמפרטורות ובמעגל לולאת התקלה דרך האדמה. אנחנו לא באמת מכירים את התנגדות הארקת השיטה או את התנגדות המוליכים ברשת. מבין שלושה פרמטרים נעלמים, אנחנו לא יודעים אף אחד – ובכל זאת מודדים בקפידה את האחד שזמין לנו. מדוע?

גמישות החוק במקרים מיוחדים

נחזור לדרישת החוק. החוק לפעמים גמיש איתנו:

פרסום

• חובה לבצע הארקת יסוד, אך אם הדבר בלתי אפשרי – ניתן להשתמש באלקטרודות הארקה.

• חובה לבצע איפוס, אך אם ניסינו ולא הצלחנו – מותר לבצע שיטת הגנה TT או להסתמך על מפסק פחת כהגנה בלעדית.

ומה לגבי התנגדות אלקטרודות ההארקה? במדבר, בחוף חולי, בצוקי הרים או באתרים עם מילוי אדמה שהוא למעשה פסולת בניין – מנסים, אבל לעיתים אפילו לא מתקרבים לערכי ההתנגדות הנדרשים. אני חושב שכל חשמלאי שהתקין אלקטרודות הארקה נתקל במצב הזה.

מה עושים כשלא משיגים את הערך הנדרש?

אם לא מצליחים להגיע לערכים הסטנדרטיים (כמו 5 אוהם או 20 אוהם) עקב התנגדות קרקע גבוהה, יש צורך בפתרונות טכניים להפחתת ההתנגדות או בהקלות רגולטוריות. להלן תוכנית פעולה:

1. שיטות טכניות

• העמקת ההארקה: שימוש במערכת מוטות מודולרית כדי להגיע לשכבות קרקע רטובות ומוליכות יותר.

• הגדלת מספר המוטות: התקנת אלקטרודות אנכיות נוספות המחוברות במקביל להגדלת שטח הלולאה.

• החלפת קרקע: החלפת האדמה סביב האלקטרודה (חול/סלע) באדמה מוליכה יותר כמו חימר או אדמה שחורה.

• אלקטרודות אלקטרוליטיות: אלקטרודות מיוחדות המרטיבות את האדמה סביבן ומפחיתות התנגדות בקרקע יבשה.

• טיפול בקרקע (אלקטרוליטים): הוספת תמיסות מלח או ג'לים לאגירת מים. זהירות: זהו פתרון זמני המגביר קורוזיה.

• תערובות מיוחדות: מילוי האלקטרודות בבטון או ג'ל מוליך שאינו נשטף.

2. הבטחת בטיחות (גם כשלא עומדים בתקן)

• התקנת מפסקי מגן (פחת): אמצעי חובה הפועל ללא קשר לאיכות ההארקה, ומגן מפני התחשמלות גם כשהתנגדות ההארקה גבוהה.

• השוואת פוטנציאלים: חיבור כל חלקי המתכת בבניין למערכת אחת (פה"פ) כדי לבטל הפרשי פוטנציאלים מסוכנים.

המציאות הכלכלית והטכנית

יהיו מי שיגידו: "מה הבעיה? תכניס כמה מוטות שצריך עד שתשיג את התוצאה". אבל לפעמים זה פשוט לא סביר:

1. חוסר אפשרות טכנית: בקרקע סלעית או חולית מאוד, השגת 20 אוהם עשויה לדרוש מאות מוטות – דבר שהוא לעיתים בלתי אפשרי פיזית.

2. עלות-תועלת: יצירת מעגל של 20 אוהם בסלע יכולה לעלות פי כמה מהבנייה עצמה.

שורה תחתונה

התנגדות אלקטרודת הארקה בתנאים קשים היא פשרה בין מציאות הקרקע לבין עלות העבודה. הבטיחות חייבת לעבור מהתמקדות ב"אוהם נמוך" להתמקדות ב"ניתוק מהיר" (מפסק מגן) ו"פוטנציאל שווה" (פה"פ).

פרסום

באשר לפתרונות הרגולטוריים במקרים שבהם הדבר בלתי אפשרי טכנית – קטונתי מלהמליץ אילו בדיוק, אבל ברור שהם הכרחיים.

MASTAQ