לפי ההגדרה המסורתית, "איפוס" (המתייחס למערכות כגון TN-C-S או TN-S) מוגדר כאמצעי הגנה בפני חישמול המאופיין על-ידי חיבור מוליכי הארקה של המיתקן אל מוליך ה-PEN של הזינה בכניסה למבנה. עם זאת, בחוק החשמל מערכת ההארקה TN-S מוזכרת כבדרך אגב בלבד. עולה השאלה: האם בכלל נכון לקרוא למערכת TN-S "איפוס" ולכלול אותה תחת הגדרה זו?
אולי זה לא מקומי לדון בנושאים גלובליים כאלה, אבל אני רק משתף ומעלה נקודה למחשבה – לא מטיף, לא כופה את דעתי ולא מנסה לשכנע איש, אלא פשוט חושב בקול רם.
דעתי היא שלא – לא נכון לכנות מערכת TN-S "איפוס", למרות שהן קשורות מבחינה פיזיקלית. בספרות הבינלאומית המודרנית (כגון תקני ה-IEC), המונח "איפוס" נחשב מיושן, ובמקומו נהוג להשתמש במונח "ניתוק חשמל אוטומטי" (Automatic Disconnection of Supply).
ההבדלים העיקריים בין המערכות
-
איפוס קלאסי (מערכות TN-C או TN-C-S): אמצעי הגנה בפני חישמול שבו מוליכי הארקה של המיתקן מחוברים למוליך PEN של הזינה בכניסה למבנה, תוך שימוש במוליך אפס משולב.
-
מערכת TN-S: מערכת שבה מוליך האפס (N) ומוליך ההארקה (PE) מופרדים לכל אורכם, החל ממקור הזינה. כאן, מוליך ה-PE משמש אך ורק כהארקה מגנה.
השוואה מעשית בין השיטות
מערכת TN-S
-
הפרדת N ו-PE: מתבצעת כבר בתחנת המשנה (במקור הזינה).
-
בטיחות: גבוהה במיוחד; נתק במוליך האפס לא יגרום להופעת פוטנציאל מסוכן על גופי המתכת של המכשירים.
-
הגדרה נכונה: הארקה בלבד.
מערכת TN-C-S
-
הפרדת N ו-PE: מתרחשת בנקודת ביניים (למשל, בלוח החשמל הראשי בכניסה למבנה).
-
בטיחות: גבוהה, אך הסיכונים האופייניים למערכת TN-C נותרים קיימים עד לנקודת ההפרדה.
-
הגדרה נכונה: עד לנקודת ההפרדה – איפוס; לאחר נקודת ההפרדה – הארקה.
מדוע TN-S היא הארקה ולא איפוס?
-
תפקיד מוליך ה-PE: במערכת TN-S, מוליך ההארקה אינו נושא זרם עבודה לעולם. ייעודו הבלעדי הוא פריקת זרמי זליגה לאדמה ויצירת לולאת תקלה שתגרום לזרם קצר מספק להפעלת המבטח.
-
הפרדה מוחלטת ממוליך האפס: מכיוון שהמוליכים מופרדים כבר במקור, תקלות ברשת ההזנה (כגון ניתוק או שריפה של מוליך ה-N) אינן מסכנות את המשתמש ואינן מעבירות מתח למארזי המכשירים.
מדוע נזנח המונח "איפוס"?
-
עמימות טרמינולוגית: המילה "איפוס" יצרה בלבול חוזר בין מוליך האפס הפעיל (הנושא זרם עבודה) לבין מוליך ההגנה.
-
שיקולי בטיחות: המונח הישן רמז לעיתים על שילוב הפונקציות בחוט בודד (מערכת TN-C), מצב שאינו בטיחותי במקרה של נתק.
-
התאמה לתקנים גלובליים: רוב התקנים הלאומיים הותאמו לסטנדרטים הבינלאומיים של ה-IEC, שם הדגש הוא על מנגנון הניתוק וסיווג מדויק של שיטת ההארקה.
מקבילות מודרניות מול מונחים ישנים
-
איפוס (ישן): מערכת TN-C, בה הניוטרל וההארקה משולבים לכל אורכם (חיבור שאסור כיום בבניינים).
-
החלופה המודרנית: מערכות TN-S (הפרדה מלאה) או TN-C-S (הפרדה בכניסה). במערכות אלה, המונח "איפוס גוף מתכתי" הוחלף בהגדרה המדויקת: "חיבור חלקים מוליכים חשופים להארקה של מערכת TN".
אף בתקנים המעודכנים ברפובליקות הפוסט-סובייטיות, המונח "איפוס" הוחלף בהערה מפורשת בספרי החוקים: "מה שכונה בעבר איפוס".
MASTAQ
