אולי אני הולך רחוק מדי ומגזים, אבל בחרתי לעצמי פרויקט – ויש מאות כמוהו: רשת תיל אווירי מבודד (תא"מ) על גבי עמודי עץ, המזינה מבנים יבילים ומכולות. על כל עמוד מותקנים גופי תאורת הצפה, וכל המערך מוזן מלוח חלוקה בגומחה או מגנרטור. כמובן שיש מערכת הארקה, השוואת פוטנציאלים באמצעות פס מגולוון ועבודות נוספות.
לאט לאט ביקרתי את כל שיטות הביצוע המקובלות כיום, ובמקום כל פעולה מסורתית הצעתי פתרון חלופי – כזה שלדעתי הוא טוב, חדשני ובטיחותי יותר.
היום אני רוצה להתמקד בהזנת גופי התאורה שעל העמודים בתוך מחנה, מוצב או בסיס יחידה.
רשת תא"מ המשמשת לחלוקת חשמל ולתאורת שטח מורכבת לרוב מ-6 מוליכים שזורים יחד:
-
3 מוליכי מופע (פאזות R, S, T): מיועדים לאספקת חשמל כללית לצרכנים.
-
מוליך אפס (N): משמש כמוליך אפס משותף למערכת כולה, ומתפקד גם כמוליך הנושא המכני (נשא) של הצמה.
-
2 מוליכי תאורה: מיועדים מפורשות להזנת גופי התאורה שעל העמודים.
מדוע ישנם 2 גידי תאורה?
השימוש בשני גידים נפרדים עבור התאורה נועד בעיקר להשגת גמישות תפעולית ולחיסכון באנרגיה:
-
משטר הפעלה כפול ("חצי לילה"): גיד אחד מפעיל חלק מגופי התאורה (למשל, כל עמוד שני או פנסים מרכזיים) לאורך כל הלילה. הגיד השני מפעיל את יתר הפנסים ומכבה אותם בשעות הקטנות של הלילה (למשל אחרי חצות), כשהתנועה בשטח דלילה.
-
חלוקת עומסים: בצירים ארוכים או במתחמים נרחבים, פיצול הפנסים בין שני הגידים מאפשר לאזן ביעילות את עומס הזרם ברשת התאורה.
באמצעות שני מוליכים נפרדים מתקבלת בקרת תאורה קלאסית, דו-דרגית וחסכונית במיוחד ("מצב ערב" לעומת "מצב לילה"). העיקרון פשוט: חצי מגופי התאורה מחוברים לגיד א', והחצי השני מחוברים לגיד ב'.
חלוקת הפנסים בציר
הפנסים לאורך הציר מחוברים לסירוגין (בשיטת זיג-זג):
-
פנס ראשון: מחובר לגיד תאורה א' (הזנת ערב/לילה).
-
פנס שני: מחובר לגיד תאורה ב' (הזנת ערב בלבד).
-
פנס שלישי: מחובר שוב לגיד א', וכן הלאה.
מצבי העבודה במהלך הלילה
-
מצב ערב (תחילת הלילה): בשעות הערב המוקדמות, כאשר התנועה ערה, לוח התאורה מזרים מתח לשני הגידים במקביל. כתוצאה מכך, 100% מגופי התאורה דולקים ומספקים פיזור אור מלא ובטוח.
-
מצב לילה (חצות ואילך): בשעות הקטנות של הלילה (למשל מחצות ועד לפנות בוקר), התנועה מצטמצמת משמעותית. בשלב זה, שעון שבת או בקר בלוח מנתק את הזרם מגיד ב' ומשאיר רק את גיד א' פעיל. כך נותרים 50% בלבד מגופי התאורה דולקים (כל פנס שני כבוי).
יתירות ואיזון (הגברת האמינות)
שני מוליכי התאורה אינם חייבים בהכרח להיות מוזנים מאותו מופע בלוח ההזנה:
-
ניתן להזין את מוליך תאורה מס' 1 מפאזה A, ואת מוליך תאורה מס' 2 מפאזה B.
-
היתרון: במקרה של כשל בפאזה A (עקב תקלה בקו, קריסת ענף או תקלה מקומית), האתר לא ישקע בחשכה מוחלטת. מחצית מגופי התאורה – אלו המוזנים מפאזה B – ימשיכו לפעול, ויבטיחו רמת ראות ובטיחות בסיסית לעבודה ולצוותי התיקון.
מדובר במערכת אמינה ביותר וחסכונית מאוד, שאינה תלויה ברכיבי אלקטרוניקה רגישים או יקרים. ניתן לבנות לפי צורך כל תרחיש הפעלה: "להחיות" את כלל המערך לפנות בוקר לקראת פעילות, או לפצל הזנות כאשר על כל עמוד מותקנים 3 או 4 פנסים בכיוונים שונים.
מה המשמעות בפועל?
-
מניעת סנוור והפרעה למגורים: בלילה, גופי תאורה היוצרים אלומות צד לכיוון חלונות המגורים כבים. נשאר רק האור הממוקד כלפי מטה אל נתיבי התנועה, מה שמאפשר שינה תקינה וללא זיהום אור.
-
נוחות ויזואלית מבוקרת: מונעים ניגודיות חדה מדי; המתחם נותר מואר בצורה מאופקת, ממוקדת ויעילה – אזורים רגישים או מסוכנים נשארים מוארים, ואזורי המנוחה מוצללים.
-
עמידה מלאה בדרישות הבטיחות: הצירים המרכזיים נותרים מוארים לפי כללי הבטיחות, הגדר ההיקפית נשמרת מוארת במלואה לצורכי ביטחון, אך עודף האור הפנימי המיותר מבוטל לחלוטין.
כדאיות כלכלית ויתרון לגודל
בארגון כמו צה"ל, שבו מאות אתרים ומחנות, החישוב הכלכלי ברור: מעבר מהפעלת ארבעה גופי תאורה של 150W (סך של 600W לעמוד) לגוף תאורה בודד של 150W בשעות הלילה המאוחרות, מביא לחיסכון של 75% בצריכת החשמל לאותו עמוד.
במכפלה של מאות ואלפי עמודים ברחבי הארץ מדובר בחיסכון כספי עצום – כזה שמחזיר את עלות ההתקנה של מגען כפול ובקר בלוח תוך חודשים ספורים.
MASTAQ
פרסום
נעים להכיר.