מצ"ב נייר עמדה של פרופסור סטיליאן גלברג, ראש אגף למניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה בנושא הנזקים הפוטנציאליים של קרינה קצרת גל ("אור כחול") – הן בשעות היום, הן בשעות הלילה.
המכתב נשלח לגברת ד"ר אינה ניסנבאום יו"ר האגודה הישראלית לתאורה .
לצפיה במכתב במלואו לחץ על הקישורעמדת האגף בנושא אור כחול docx
קרינה בלתי מייננת היא קרינה אלקטרומגנטית שאינה מייננת את האטומים שהיא עוברת דרכם. בהתחשב ביכולת הישירה לייצור שינויים בתאים החיים, קרינה בלתי מייננת מסוכנת פחות מקרינה מייננת, אך גם לה עלולה להיות השלכה שלילית על הבריאות והיא עלולה לפגוע באופן עקיף בתאים חיים.
בחיי היום-יום אנחנו חשופים לקרינה בלתי מייננת בכל מקום ממקורות שונים:
פרסום
- קרינה בתחום התדרים הנמוכים מאוד (ELF – Extremely Low Frequency) שמקורה במתקני החשמל
- קרינה בתחום תדרי הרדיו (RF), שמקורה במתקני התקשורת האלחוטית: טלפוניה ניידת, רשתות סלולאריות, מתקני שידור לטלוויזיה ולרדיו
- קרינה של האור הנראה
- קרינה של אינפרא-אדום
- חלק מתחום האולטרא-סגול
- לייזרים
בתחום גלי הרדיו, לדוגמא, ידועה תופעת החימום, והשפעות אחרות, השפעות א-תרמיות אינן מוכחות עד היום, אך מהוות עדיין נושא למחקרים רבים.
על בסיס המלצות ארגון הבריאות העולמי (WHO) נקבעו ערכי סף לחשיפה לקרינה בלתי מייננת שמטרתם למנוע בביטחון מלא השפעות בריאותיות ידועות.
המשרד להגנת הסביבה פועל על פי עיקרון הזהירות המונעת, מטרתו העיקרית היא למזער ככל האפשר את חשיפת הציבור לקרינה. צמצום חשיפת הציבור לקרינה נעשה בהתאם לטכנולוגיות הקיימות, המאפשרות בעלות סבירה להקטין את רמות הקרינה ממקורות שונים.
עמדת אגף למניעת רעש וקרינה בנושא החלק הכחול של האור
האור, ובמיוחד הרכיב הכחול בתוכו המופיע בטבע רק בשעות היום, משפיע על הסביבה האנושית ועלול לפגוע בבריאות האדם.
בין ההשפעות השליליות של התחום הכחול של האור:
- שיבוש השעון הביולוגי, בעיקר כאשר החשיפה היא בלילה ולפני השינה
- שיבוש המטבוליזם וגרימת השמנה
- פגיעה ברשתית העין
- עירנות מוגברת לטווח קצר אך פגיעה בזיכרון וביצירתיות לטווח הארוך
כצעד של זהירות מונעת, האגף למניעת רעש וקרינה ממליץ לציבור לצמצם למינימום את החשיפה לאור כחול מלאכותי, ולבחור תאורה שבה עוצמת האור הכחול בתחום 420-500 nm לא תעלה על 50% מסך עוצמת האור בכל תחום האור הנראה (380-700 nm).
סף בריאותי לחשיפה לקרינה בלתי מייננת
הסף הבריאותי מגדיר מהי החשיפה המזערית המבטיחה שלא יגרם נזק בריאותי. הסף נקבע תוך התייחסות לתופעות השליליות הידועות והתייחסות לאוכלוסיות הרגישות ביותר כמו ילדים, חולים, מבוגרים ועוד.
הסף הבריאותי שנקבע על ידי המשרד להגנת הסביבה, מבוסס על המלצות הוועדה להגנה מפני קרינה בלתי מייננת (ICNIRP 1998) הפועלת בארגון הבריאות העולמי. המלצות ICNIRP אינן מתייחסות לתופעות שליליות שקיומן מוטל בספק מדעי או לתפיסת הציבור הרחב בכל מדינה ומדינה בנוגע למושג סיכון. הסף הבריאותי מתייחס לחשיפה אקוטית (קצרת מועד) בלבד.
באשר לאזורים בהם החשיפה אינה רצופה וממושכת כגון: גגות, חצרות, מדרכות ופארקים המשרד אינו מאשר הקמת מתקנים הפולטים קרינה בלתי מייננת שעלולה לחשוף אנשים באופן זמני ליותר מ 30% מהסף הבריאותי.
פרסום
מדיניות המשרד בתחום הקרינה הבלתי מייננת מבוססת על עיקרון הזהירות המונעת, במטרה למזער, ככל האפשר בטכנולוגיות הקיימות ובעלות סבירה את חשיפת הציבור לקרינה. מטרה נוספת היא לצמצם את השטחים בהם חלה מגבלת בנייה בגלל סכנת קרינה.
המשרד מפקח על מקורות הקרינה ועל נותני שירותים בתחום הערכת החשיפה לקרינה ומדידת הקרינה באמצעות היתרי קרינה המונפקים מכוח החוק.
החוק למניעת הקרינה הבלתי מייננת
החוק למניעת הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו – 2006 התקבל בכנסת בראשית שנת 2006.
מטרת החוק להגן על הציבור מפני הקרינה הבלתי מייננת ולהסדיר את העיסוק בהקמתם והפעלתם של מקורות קרינה בלתי מייננת, כמו גם את נהלי מדידת הקרינה.
בשנת 2009 אישר השר להגנת הסביבה את התקנות המלוות את החוק: תקנות הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ט – 2009 (נא לשים לב לעדכוני תעריפי אגרות, המופיעים בתחתית הדף).
התקנות מסדירות את רישוי העיסוק במקורות קרינה בלתי מייננת ואת הרמה המקצועית הנדרשת מן העוסקים בנושא הזה. התקנות מחייבות למדוד את רמות הקרינה הבלתי מייננת. התקנות מחייבות גם לפרסם את כל המידע הזה ברבים.
קישור לדף אינפורמציה בנושא של המשרד להגנת הסביבה לחץ כאן
