הסוללה הלאומית של המחר: משרד האנרגיה מקדם חוק לאגירת אנרגיה בתת־הקרקע

• אגירת אנרגיה באוויר דחוס (CAES): שימוש בחללים תת-קרקעיים לדחיסת אוויר בשעות שפל וייצור חשמל בשעות שיא.
• הפקת אנרגיה גיאותרמית: הפקת חשמל וחום ישירות מסלעים חמים ועמוקים.
• הזרקה ואחסון של מימן ואוגרי חום: מענה לאגירה עונתית וארוכת-טווח.
• הטמנת פחמן דו-חמצני ($CO_2$): לכידה ואחסון גיאולוגי לצמצום פליטות גזי חממה.
• אחסון גז טבעי לשעת חירום: שימוש במאגרים מדולדלים לחיזוק שרידות ורציפות אספקת האנרגיה.

המגמה העולמית: מרוץ למעמקי האדמה

• אירופה: מערות מלח ומאגרי גז מדולדלים משמשים זה שנים כעוגן לאגירת גז ומימן, לצד פרויקטי ענק להטמנת פחמן מתחת לקרקעית הים הצפוני בגיבוי תקציבי עתק.
• ארה"ב: חוק הפחתת האינפלציה (IRA) האיץ קידוחים עמוקים ללכידת פחמן ופיתוח תחנות גיאותרמיות מהדור החדש.
• סין והודו: בסין פועלות תחנות כוח מסחריות מבוססות אוויר דחוס במערות גיר בהספקים של מאות מגה-וואט, והודו מקדמת אגירה תת-קרקעית לייצוב רשת החשמל מול השילוב של אנרגיה סולארית ותחנות פחמיות.

התעשייה הישראלית: ידע מקומי שממתין לרגולציה

• אורמת טכנולוגיות: מובילה עולמית בפיתוח תחנות כוח גיאותרמיות וטכנולוגיות להפקת חשמל מסלעים יבשים וחמים.
• אייראנג'י (לשעבר אוגווינד): פועלת בתחום אגירת אוויר דחוס במכלים תת-קרקעיים ואחסון מימן.
• שחקניות הגז הטבעי (ניו-מד אנרג'י, אנרג'יאן): בוחנות שימוש במאגרים מדולדלים לטובת רזרבות חירום לאומיות והטמנת פחמן.

בשורת "הנתיב המהיר" ומבחן היישום