הטקסט הבא אולי לא יהיה פופולרי, אבל הוא מבוסס על ניסיון אינטנסיבי מהשנה האחרונה. עבדתי על פרויקטים שבהם צרכנים (לרוב מבנים ניידים ומכולות) מקבלים חשמל באמצעות כבלי הסתעפות מקווים עיליים (רשת ת.א.מ). גם במקרים בהם הותקן לוח חלוקה המזין את המבנים, המהות נותרת זהה: קיימים לא מעט צרכנים חד-פאזיים המחוברים למערכת תלת-פאזית – למשל, גוף תאורת הצפה המותקן על עמוד.
התקן כ"תקן הזהב"
מסמכי הרגולציה הבינלאומיים (The IEC 60446 standard (now updated to IEC 60445), וגם הגישה ההנדסית שאני דוגל בה, קובעים כלל ברור:
כאשר מעגל חשמלי חד-פאזי מהווה ענף של מעגל תלת-פאזי, צבע מוליך הפאזה במעגל החד-פאזי חייב להתאים לצבע הפאזה הספציפית אליה הוא מחובר.
גישה זו חיונית להבטחת הבטיחות וקלות התחזוקה. להלן הסיבות מדוע זהו "תקן הזהב":
פרסום
-
זיהוי עומסים מיידי: בעת בדיקה או ביקורת, החשמלאי מזהה מיד על איזו פאזה ("A", "B" או "C") " "תלוי" צרכן ספציפי.
-
איזון פאזות: הסימון מאפשר שליטה ובקרה על פיזור עומסים אחיד, דבר המונע חוסר איזון פאזות ועומס יתר על מוליך האפס (L1).
-
בטיחות בתחזוקה ותיקונים: מניעת בלבול. אם בחלק אחד של המבנה פאזה מסוימת מסומנת בחום ובחלק אחר באותו צבע מופיעה פאזה אחרת, הסיכון לשגיאות במיתוג או בפתרון תקלות עולה משמעותית.
השוואת תקני צבעים (מערכת תלת-פאזית)
| מוליך | תקן חדש (נוכחי) | תקן ישן |
| פאזה ראשונה (L1) | חום | אדום |
| פאזה שנייה (L2) | חום-כתום (פס) | שחור |
| פאזה שלישית (L3) | חום-שחור (פס) | כחול |
לדוגמה: אם צרכן חד-פאזי מוזן מפאזה L2 של רשת תלת-פאזית, בידוד חוט הפאזה בכבל המוביל לצרכן צריך להיות, באופן אידיאלי, חום-כתום.
אתגרי היישום בשטח ("ניואנסים בפועל")
למרבה הצער, המציאות בשטח מזמנת קשיים לוגיסטיים. כבלים סטנדרטיים ((לדוגמה, N2XY 3×4) מיוצרים לרוב עם סט צבעים קבוע מראש: חום (פאזה), כחול (אפס) וצהוב-ירוק (הארקה).
פרסום
במקרים כאלה, כדי לשמור על "סדר טוב" ובטיחות, עלינו להשתמש בפתרונות סימון בקצות המוליכים:
-
שרוולים מתכווצים (Shrink): בצבע המתאים לפאזה המזינה.
-
סימוני קצוות: שימוש בחבקים או סימונים תקניים המבהירים את זהות הפאזה האמיתית מעבר לצבע הבידוד המקורי של הגיד.
