האם זה מושלם או שריד מהעבר?
אני יושב בדירה שלי ומסתכל סביבי. כמעט כל מה שאני רואה אפילו לא היה קיים לפני עשור או שניים – תנור סמוראי או נינג'ה, אינדוקציה, טאבלט, סמארטפון, תאורת לד, מונה חשמל דיגיטלי חכם וכו'. רק דבר אחד נשאר כשהיה: שיטת ההגנה או מערכת ההארקה. המערכת שאמורה להגן על כל הגאדג'טים האלה, או להגן עליי מפניהם, או להגן על רשת החשמל מכולנו יחד – היא עדיין אותו הדבר.
חשבתי שאולי אני לא מבין משהו, אז פניתי ל-GPT. ואיזה דבר חדש אני לומד? מסתבר שהגיע הזמן לעבור למערכות TN-S מודרניות (עם מוליכי PE ו-N נפרדים).
קצת רקע: מערכת ההארקה TN-S פותחה והחלה להיות מיושמת באירופה כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת, כחלופה בטוחה יותר למערכת ה-TN-C. הפרדת מוליכי האפס וההארקה ישירות בתחנת המשנה שיפרה משמעותית את הבטיחות החשמלית.
פרסום
כדאי להדגיש: אנחנו היום בשנת 2026. מאה שנה חלפו.
יהיו שיגידו שזו לא דרך החשיבה הנכונה. מערכות האיפוס כיום פועלות בשילוב עם מפסקי מגן (ממסרי פחת). למען הדיוק: החברה הגרמנית RWE רשמה פטנט על מפסק המגן (RCD) הראשון כבר בשנת 1928. למרות שפיתוחם של מפסקי מגן ביתיים יעילים ארך זמן רב, השימוש הפעיל בהם החל בשנות ה-80. מאז עברו כבר חמישים שנה.
גם מערכות ההארקה המשמשות להגנה על מתקני חשמל פותחו ויושמו במחצית הראשונה של המאה ה-20. השימוש באדמה כמוליך מתוארך בכלל לשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19, ואפילו טכנולוגיית הארקת היסוד פותחה כבר בשנת 1942.
ההארקה המודולרית, המורכבת ממוטות פלדה מצופים נחושת, פותחה ויושמה באופן פעיל במחצית השנייה של המאה ה-20 והפכה לפתרון נפוץ. התקנים למערכות כאלו החלו להתפתח בסוף שנות ה-60.
ומה אנחנו לומדים היום? ש"נכון לעכשיו, TN-S נחשבת למערכת הבטוחה ביותר".
פרסום
האם זה באמת הגיוני שבמשך 100 שנה איש לא מצא דבר לשפר, לחדש או להפוך ליעיל יותר?
ובכן, לפחות כחובבן, הייתי מציע:
-
טכנולוגיית אלקטרודות הארקה חדשנית (כבר כתבתי על כך בעבר).
-
במקום מדידות ידניות שנתיות של התנגדות ההארקה, להשתמש במערכות ניטור אוטומטיות המתריעות על הידרדרות באיכות המערכת.
-
יישום דומה לגבי מדידת לולאת תקלה (LT) – בעבר הצעתי רעיון ופותח אביזר המותקן על פס הדין (DIN) בלוח החשמל, שמודד את ה-LT באופן קבוע ובזמן אמת.
-
מערכת ניטור לשלמות גיד ה-PE או ה-PEN ברשת.
MASTAQ
