לפעמים אני נמשך לנושאים פילוסופיים. למרות שזה לא התחום שלי …
למען האמת, אלו הן לא המחשבות שלי, אבל אני מסכים איתן וכמובן שהכתבה לא עוסקת בי
כנראה, מחשבה רעה כזו מבקרת אנשים רבים, שידיהם "מושחזות" כמו שצריך, והמוח שלהם מלא בהמון ידע שלפעמים לא ידוע מאיפה הגיע.
פרסום
בגיל ארבעים אתה מרגיש כמו סופרמן טכני. אתה יודע היטב שניתן לתקן הכול, זה רק עניין של זמן וכסף. אבל עם הגיל, כשמחיר הזמן עולה, פתאום אתה מבין שבמשך שנים רבות תרמת לאנשים רבים, מבלי לקבל דבר בתמורה.
למה נזכרתי ושמתי לכך לב עכשיו? היינו שנתיים בבידוד עקב הקורונה או בתנאים לפי הכללים של בידוד עצמי. לא לגמרי אבל, אבל עדיין זה הגביל את מעגל המגעים עם החברים, אנשים בכלל. בנוסף, יש גיל, יש סיבות…
דוגמה, לסיפור (לא שלי):
שכן מצלצל בדלת. מבלי להזמין אותו להיכנס, שואל מה העניין. הוא עונה לי שמכונת הכביסה נכבית. אני חייב ללכת ולראות.
אני יודע בליבי שאני לא חייב לו כלום. במשך שנים רבות כיוונתי לו את הטלוויזיה, או הלחמתי את האנטנה. הזמן הכולל הוא כמה ימי עבודה מהחיים שלי. פעם קיבלתי בקבוק של נוזל אלכוהולי מתוצרת מקומית, כהכרת תודה
השכן לא נכלל במעגל הבידוד העצמית שלי. אני מתרץ שאין כלים, חלקים ואני לא הולך. הוא יוצא נעלב. חודש לא שם לב אלי, לא מברך אותי
עוד אחד, "חצי" חבר גורר קופסה של מנורות לד. איפשהו נתנו לו את הלא תקינים. – שב בערב, תסדר את זה. תסתכל כמה יש! אולי נצטרך אותם
גם אותו אני שולח הבית
עוד אחד נעלב
האם אני מזדקן, או שאני הופך חכם יותר?
עוד דוגמה. ביום חופש נדיר, אני מתכוון לצאת לטייל עם אשתי וילדיי הקטנים. הבוס מתקשר. התקלקלה לו הטלוויזיה.
הבוס מתחנן, ואז מאיים כמעט בגלוי. אני הולך אליו, בתקווה לחצי שעה בערך. כתוצאה מכך, אני מבלה חצי יום בחיפוש התקלה, מסתובב בעיר ומחפש רכיב הנדרש. בסוף אני מקבל כוס בירה כהכרת תודה. בבית ממתין לי כמעט גירושין. כי זו לא הפעם הראשונה וגם לא האחרונה
פרסום
ועכשיו אני מסתכל על אלה שיש להם שתי ידיים שמאליות ואני מבין שהם לא איבדו כלום בחיים. להיפך, הם ניזונו מהזמן ועלויות העבודה שלי ושל אנשים רבים אחרים. מוסיף אותו לנכס שלהם
אגב, שכן הביא את מכונת הכביסה לתיקון, וזה עלה לו סכום רציני. ואולי הייתי עושה את זה בחינם, בהפחתת מעצמי
אלו המחשבות הפסימיות על שוד מרצון
אגב, אותו דבר קורה עם ידעני אפליקציות, ארנקים אלקטרוניים, משלוחה וכו'. אבל הם עדיין נהנים לעזור לאחרים. כמו עובדי כפים בצעירותם
MASTAQ
