רובוט כצורך בעבודות הארקה

לאחרונה יצאתי לסיור ארוך עם בעלים של חברת קבלנות חשמל גדולה למדי. כשמבלים שעות יחד באותו הרכב, חייבים לדבר על משהו. באופן טבעי, השיחה התגלגלה לקושי בגיוס ובמציאת בעלי מקצוע – אנשים שבאמת מוכנים לעבוד. ימי העלייה הגדולה של שנות ה-90 חלפו, ואותו דור עבודה חרוץ פורש כעת לגמלאות. האוכלוסייה הערבית נכנסה במידה רבה כדי למלא את השורות, אך מהר מאוד הבינה את הפוטנציאל והעובדים שואפים להפוך לעצמאים או לבעלי חברות בעצמם.

וזה קורה לא רק בתחום החשמל. זה המצב בכל עבודות הכפיים – עבודות ללא שכר מספק, ללא שום אפשרות לעבוד מהבית, שעות ארוכות תחת השמש הקופחת…

אז מה יהיה כאן, ובכלל בעולם, בעוד 5 או 10 שנים?

פרסום

רבים בונים על עובדים זרים. אבל המודל הזה מזכיר את משבר המהגרים באירופה: צפיפות של 20 איש בדירה, התגודדות סביב המכולות עם בקבוקי בירה, וריחות של אוכל זר ולא מוכר. לא הייתי רוצה לראות מציאות כזו בשכונה שלי.

אז מה נשאר לנו? – רובוטים.

מכונות שעובדות 24/7 (אפילו בלי להזכיר את סוגיית השבת), לא דורשות תנאים סוציאליים, לא פוזלות למקום עבודה אחר ולא מחפשות קידום בעוד חצי שנה. בשילוב עם בינה מלאכותית, הן עובדות מדויק: לפי כללי הבטיחות והתקנים המחמירים, בלי צורך להדפיס שרטוטים ולהחזיק ניירות מתעופפים ברוח.

אומרים שאדם מודרני צריך לדעת משהו על הכול, והכול על משהו. הפנטזיות שלי נוגעות להארקה – רעיונות שהם אולי חצי מדע בדיוני, אבל שווים פיתוח. אני מציע לתכנן רובוט שיידע לבצע את המשימות הבאות:

פרסום

• קליטת נתונים: הזנת נתוני המבנה או תוכנית ההארקה (אם קיימת כזו) ישירות לתוכנת הרובוט.

• סריקת השטח: ביצוע סריקה היקפית של האתר כדי לתכנן את המיקום והתצורה המיטביים למערך אלקטרודות ההארקה.

• דגימת קרקע וחישוב: דגימת מאפייני הקרקע וחישוב אוטומטי של עומק החדירה הנדרש, כמות האלקטרודות ואופן פיזורן.

• החדרה בטוחה: החדרת האלקטרודות לעומק האדמה באמצעות לחיצה ברטט (ויברציה), הלימה או שיטה יעילה אחרת. הרובוט יצויד בחיישנים שיתריעו על התקרבות לכבלים או לצינורות תת-קרקעיים, וימנעו פגיעה בתשתיות ואסונות.

• מדידה והתאמה בזמן אמת: תוך כדי החדרת האלקטרודה, הרובוט ימדוד ברציפות את התנגדות ההארקה, ויעדכן בזמן אמת את החישוב לעומק, למיקום ולמספר המוטות הנוספים שנדרש להחדיר.

• הארכה אוטומטית: הארכת האלקטרודות באופן עצמאי באמצעות מופה ומוט נוסף (לשם כך הייתי ממליץ על שימוש בחיבורי הברגה ייעודיים).

• טיפול בקרקע: במידת הצורך, שימוש מבוקר במים להרטבת הקרקע או שילוב תערובות מוליכות לשיפור התוצאה.

• שליפה לשימוש חוזר: במקרה של בדיקה זמנית או תיקון מיקום, הרובוט יוכל לשלוף את האלקטרודות בחזרה מתוך האדמה.

• תיעוד ושילוט: בסיום העבודה, הרובוט יפיק וידפיס במקום את השלט התקני הנדרש לבריכת ההארקה, לצד דוח מדידה מפורט.

נכון, זה אולי נשמע כמו חלום רחוק ולא לגמרי ריאלי, אבל חלק ניכר מהפעולות האלו כבר מיושמות כיום בצורה מפוזרת בתעשיות שונות. השאלה היא רק מתי יחברו את הכול יחד.

MASTAQ