הבעיות שחוסר האחידות מייצר
מי שעוסק בפיקוח, בבניית כתבי כמויות, בתכנון, באומדנים ובחשבונות, כנראה נתקל בתופעה הזו. מחפשים חומר או מוצר כלשהו בקטלוג, או במחירוני "דקל" ו"בנארית", ומוצאים את עצמם מחליפים מילים בעלות משמעות דומה: שוחה מול תא ביקורת; קוביית בטון מול יסוד לעמוד; מוליך, חוט או אולי גיד…
לפעמים אנחנו טועים בהגדרות בתום לב, ולפעמים בוחרים במכוון פריט דומה שהוא יקר יותר או זול יותר. זהו נושא ההרהורים שלי להיום; אין לי פתרון קסם מקיף וסופי, אלא פשוט מחשבות מתוך הניסיון בשטח.
התשובה הקצרה היא שהרגולציה הרשמית מתמקדת בבטיחות ולא בבלשנות, בעוד שהשוק החופשי והטבע האנושי מייצרים "דיאלקטים" שונים לכל שלב בפרויקט (מאוורר – ונטה; שקע תעשייתי – סיקון, וכן הלאה).
להלן הסיבות המרכזיות להיעדר אחידות מחייבת, לצד הבעיות שהיא מייצרת והפתרונות הקיימים כיום:
למה אין חוק שמחייב אחידות?
-
מטרת חוק החשמל: החוק נועד להציל חיים ולמנוע שריפות ואסונות. למחוקק לא באמת אכפת אם קראת לרכיב "חוט" או "מוליך", כל עוד שטח החתך שלו מתאים לזרם והבידוד תקני.
-
שלבי פרויקט שונים ושפות שונות: כל גורם בשרשרת מדבר בשפה המקצועית הנוחה לו:
-
המהנדס (בשלב התכנון): משתמש במונחים מדעיים, תקניים ומדויקים (מוליך, כבל, מופע/פאזה).
-
הקבלן והחשמלאי (בשטח): משתמשים בסלנג מהיר ויומיומי, חלקו שורשי גרמנית או יידיש (חוט, גיד, שוקולדה, קוברה).
-
עורכי המחירונים (דקל / בנארית): מנסחים בלשון מפרטים משפטית שתכליתה למנוע תביעות וחילוקי דעות כספיים.
-
-
הדינמיות של השוק: עדכון של חוקים ותקנים לוקח שנים ארוכות. השוק, החומרים והתוכנות משתנים בקצב מהיר מכדי שהמדינה תוכל להגדיר מילון מונחים נוקשה ומחייב לכל בורג ואביזר.
הבעיות שחוסר האחידות מייצר
-
טעויות בתמחור: קבלן שמפרש לא נכון סעיף במכרז, מתמחר חסר ומפסיד כסף.
-
ויכוחים בשלב הבדיקות: מפקח שדורש "מוליך הארקה" מול חשמלאי שטוען ש"החוט הצהוב-ירוק" הוא בדיוק אותו הדבר.
-
חוסר יעילות כרוני: בזבוז זמן יקר על "תרגום" והתאמת כתבי כמויות בין מערכות ותוכנות שונות (כמו מעבר מדקל לבנארית).
איך השוק מנסה להתמודד עם זה כיום?
-
המפרט הכללי (הספר הכחול): משמש כבסיס אחיד במרבית המכרזים הציבוריים בישראל כדי לנסות ליישר קו במינוחים המקצועיים.
-
מעבר למידול מידע (BIM): כניסתן של תוכנות כמו Revit מאלצת את הענף לעבוד עם קטלוגים דיגיטליים אחידים, שבהם לכל רכיב יש קוד חד-ערכי – ללא תלות בשמו המילולי.
ובכל זאת, בינתיים הפער הזה ממשיך לייצר סכסוכים, חריגות תקציב ותביעות משפטיות בענפי הבנייה והחשמל. חוסר האחידות בשפה אינו רק עניין סמנטי – הוא הופך לעיתים לכלי לניצול פרצות.
הנה הדרכים המרכזיות שבהן הפער הזה יוצר את "המשולש ההרסני" של אי-הבנות, מחלוקות ומצגי שווא בין המזמין (הגוף המשלם) לבין הקבלן המבצע:
1. שיטת "מצליח" וכפל סעיפים
מאחר שמוצר אחד עשוי להיקרא במספר שמות שונים, מתמחרים ממולחים עלולים לנצל זאת בכתבי הכמויות:
-
כפל תמחור: מתמחרים בסעיף אחד "אספקה והשחלת מוליך 2.5 ממ"ר", ובסעיף אחר (בפרק נפרד) מכניסים "חיווט נקודת מאור לרבות גידים". בפועל מדובר באותה הפעולה בדיוק, אך גוף מזמין שאינו בקיא בניואנסים המקצועיים עלול לשלם פעמיים על אותו החוט.
-
ערפול מכוון: ככל שכתב הכמויות מנוסח באופן מעורפל, כך קל יותר לקבלן לדרוש תוספות תשלום ("חריגים") במהלך הפרויקט, בטענה שהתמחור הראשוני כלל רק את הכבל השלם ולא את פריסת הגידים הפנימיים.
2. מלכודת ה"שווה ערך"
היעדר הגדרה חד-משמעית יוצר מרחב תמרון בעייתי:
-
המפרט המקורי של המתכנן מגדיר מותג ספציפי או תכונה טכנית מוגדרת (למשל כבל בעל עמידות מיוחדת באש).
-
הקבלן רוכש מוצר זול בהרבה, המכונה בשטח באותו שם כללי ("כבל כוח"), וטוען בפני הפיקוח שמדובר במוצר "שווה ערך".
-
התוצאה: ויכוחים בלתי נגמרים בין המפקח שדורש את רמת האיכות הגבוהה לבין הקבלן שנשען על הגדרות המחירון, מה שמוביל לעיכוב חשבונות, למתחים ולעיתים לפשרות שפוגעות באיכות המיתקן ובבטיחותו.
3. פערי תרגום בין תוכנות התמחור (דקל מול בנארית)
המזמין מנהל לעיתים את התקציב לפי מחירון דקל, אך הקבלן מגיש את החשבון במערכת בנארית (או להפך):
-
אם תיאור הסעיף אינו מועתק תו-אחר-תו בצורה אלקטרונית מוגדרת, המערכות אינן מזהות שמדובר באותו הפריט בדיוק.
-
הדבר פותח פתח לשינויים ידניים: שינוי קל בניסוח הסעיף יכול לשנות את סיווגו ולהקפיץ את מחירו, מתוך הנחה שלמנהל הפרויקט אין שהות לעבור מילה במילה על אלפי סעיפים.
הפתרונות החוזיים הנהוגים כיום בשטח:
כדי להתגונן מפני תופעות אלו, גופים מזמינים מנוסים משלבים מנגנוני הגנה חוזיים:
-
סעיף "הכול-כולל-הכול": קביעה מפורשת בחוזה שלפיה כל סעיף כולל בתוכו את כל עבודות הלוואי, האביזרים, החיבורים והחומרים הנדרשים להפעלה מלאה ותקינה, גם אם לא פורטו בשמם המדויק (חוט, גיד, מוליך או מהדק).
-
הסתמכות על קוד פריט דיגיטלי: מתן תוקף בלעדי למספר הקטלוגי של הסעיף (הקוד של דקל או הספר הכחול) ולא לטקסט החופשי שהוקלד ידנית.
הייתי בצד המזמין, המשלם והמפקח במשך שנים ארוכות, וכיום אני נמצא בצד הקבלן המבצע. לכן, לשם הדוגמה בלבד, הפניתי בטקסט את הזרקור וה"אשמה" לכיוון הקבלנים. אך ברור לחלוטין שבמקרים רבים המצב הפוך: קבלנים נפגעים מניסוחים לקויים ומחוסר בהירות של מתכננים ומזמינים, וצדקתם מלאה.
בסופו של דבר, רק רציתי להציף את הסוגיה הזו – שמתחילה במילה לא מדויקת ומסתיימת בהרבה כאב ראש.
MASTAQ
