מי שעובד בפיקוח, בבניית כתבי כמויות, בתכנון, באומדנים ובחשבונות, כנראה נתקל בזה: מחפשים חומר או מוצר מסוים בקטלוג או במחירוני "דקל" ו"בנארית", ואז מתחילים להחליף מילים בחיפוש לפי מונחים דומים במשמעותם (למשל: שוחה ותא ביקורת, קוביית בטון או יסוד לעמוד, מוליך, חוט או אולי גיד…).
לפעמים עושים טעויות, ולפעמים בוחרים במכוון במשהו דומה שהוא יקר יותר או זול יותר…
זה נושא ההרהורים שלי להיום. אין לי תשובה מקיפה או חד-משמעית, אני פשוט חושב על זה בקול רם.
התשובה הקצרה היא שרגולציה רשמית מתמקדת בבטיחות ולא בשפה, בעוד שהשוק החופשי והטבע האנושי מייצרים "דיאלקטים" שונים לכל שלב בפרויקט (מאוורר – ונטה, שקע – סיקון וכו').
לדעתי, אלו הסיבות המרכזיות לכך שאין אחידות כפויה, לצד הבעיות שהמצב מייצר והפתרונות הקיימים:
למה אין חוק שמחייב אחידות?
-
מטרת חוק החשמל: החוק נועד להציל חיים ולמנוע שריפות. למחוקק לא אכפת אם קראת לזה "חוט" או "מוליך", כל עוד החתך שלו מתאים לזרם והבידוד תקני.
-
שלבי פרויקט שונים: כל גורם בשרשרת מדבר בשפה המקצועית שלו:
-
המהנדס (בתכנון): משתמש במונחים מדעיים ומדויקים (מוליך, כבל, מופע/פאזה).
-
הקבלן והחשמלאי (בשטח): משתמשים בסלנג מהיר, לעיתים מבוסס גרמנית או יידיש (חוט, גיד, שוקולדה, קוברה…).
-
התמחור (דקל/בנארית): משתמש בלשון מפרט שנועדה למנוע מחלוקות משפטיות וחילוקי דעות כספיים.
-
-
דינמיות של השוק: עדכון חוקים ותקנים לוקח שנים. השוק, החומרים והתוכנות משתנים מהר מדי מכדי שהמדינה תקבע מילון מונחים מחייב לכל בורג.
הבעיות שחוסר האחידות מייצר:
-
טעויות בתמחור: קבלן שמבין לא נכון סעיף במכרז ומפסיד כסף.
-
ויכוחים בבדיקות: מפקח שמבקש "מוליך הארקה" וחשמלאי שטוען ש"החוט הצהוב" זה בדיוק אותו דבר.
-
חוסר יעילות: בזבוז זמן על "תרגום" כתבי כמויות בין תוכנות (כמו דקל לבנארית).
איך השוק מנסה לפתור זאת כיום?
-
המפרט הכללי (הספר הכחול): משמש כבסיס אחיד למרבית המכרזים הציבוריים בישראל כדי ליישר קו במינוחים.
-
מעבר ל-BIM (מידול מידע בנייה): כניסת תוכנות כמו Revit מאלצת את השוק להשתמש בקטלוגים דיגיטליים אחידים, שבהם לכל רכיב יש קוד חד-ערכי, ללא קשר לשם שלו.
אבל בינתיים, המצב הזה מייצר סכסוכים, חריגות תקציב ותביעות משפטיות בענף הבנייה והחשמל בישראל. חוסר האחידות בשפה אינו רק עניין סמנטי – הוא כלי שמשמש לעיתים קרובות לניצול פרצות.
הנה הדרכים המרכזיות שבהן הפער הזה מזין את "המשולש ההרסני" של אי-הבנות, ויכוחים ומצגי שווא בין המזמין (הגוף המשלם) לקבלן:
1. שיטת "מצליח" והכפלת סעיפים (אי-הבנות וטעויות)
-
בגלל שמוצר אחד יכול להיקרא בכמה שמות, קבלנים מתוחכמים (או מתמחרים ממולחים) מנצלים זאת בכתבי הכמויות:
-
כפל תמחור: קבלן יכול לתמחר בסעיף אחד "אספקה והשחלה של מוליך 2.5 ממ"ר", ובסעיף אחר (תחת פרק נפרד) להכניס "חיווט נקודת מאור כולל גידים". בפועל מדובר באותה עבודה, אך מזמין שאינו בקיא בניואנסים המקצועיים משלם פעמיים על אותו החוט.
-
ערפול מכוון: ככל שכתב הכמויות פחות ברור, כך לקבלן קל יותר לדרוש "חריגים" (תוספת תשלום) במהלך הפרויקט, בטענה ש"התמחור המקורי לא כלל את הגיד הפנימי, אלא רק את הכבל החיצוני".
-
2. מלכודת ה"שווה ערך" (ויכוחים ואיכות ירודה)
כשאין הגדרה חד-משמעית ואחידה, נוצר מרחב תמרון בעייתי:
-
המפרט המקורי של המתכנן מתייחס ליצרן מסוים או למפרט טכני מחמיר (למשל, כבל בעל עמידות ספציפית באש).
-
הקבלן רוכש מוצר זול בהרבה, שמכונה בשטח באותו שם גנרי ("כבל כוח"), וטוען בפני הפיקוח שמדובר במוצר "שווה ערך".
-
התוצאה היא ויכוחים בלתי נגמרים בין המפקח (שדורש את האיכות הגבוהה) לקבלן (שטוען שכך הוגדר המונח במחירון), מה שמוביל לעיכובי תשלומים או לפשרות שפוגעות באיכות ובבטיחות.
3. פער התרגום בין דקל לבנארית
הגוף המשלם עובד לעיתים לפי מחירון דקל, אך הקבלן מגיש את החשבון בתוכנת בנארית (או להפך):
-
אם תיאור הסעיף אינו מועתק תו אחר תו בצורה דיגיטלית, המערכות אינן מזהות שמדובר באותו פריט.
-
הדבר פותח פתח לשינויים ידניים: קבלן יכול לשנות מילה בודדת בתיאור הסעיף כדי להקפיץ את מחירו, מתוך ידיעה שלמנהל הפרויקט מטעם המזמין אין זמן או יכולת לעבור על אלפי סעיפים ולהשוות מילה במילה.
הפתרון המשפטי והמעשי שקיים כיום (אך לא תמיד מיושם):
כדי להתגונן מתופעות אלו, גופים מנוסים משתמשים במנגנונים עוקפי שפה:
-
"הסעיף כולל הכול": הגדרה חוזית הקובעת כי כל סעיף כולל את כל עבודות הלוואי, האביזרים והחומרים הנדרשים להפעלתו המלאה, גם אם לא צוינו במפורש בשמם (חוט, גיד או מוליך).
-
קוד סעיף דיגיטלי: הסתמכות מוחלטת על מספר הסעיף (הקוד הקטלוגי של דקל / הספר הכחול) ולא על המלל החופשי שהקליד הקבלן.
הייתי בצד המזמין, המשלם והפיקוח במשך שנים רבות, וכיום אני בצד הקבלן. לכן, לשם ההסבר בלבד, הצגתי כאן את הדברים בעיקר מנקודת המבט של טעויות ופרצות מצד הקבלנים – אך כמובן שבמידה שווה הקבלן יכול להיות זה שצודק לחלוטין מול דרישות לא הוגנות.
רק רציתי להציף את הסוגיה הזו.
MASTAQ
נעים להכיר.