למה לא סומכים על קבלני חשמל?

לפעמים אני נוגע בנושאים שעדיף שלא לגעת בהם. הנושא שאני מדבר עליו אינו פשוט ושנוי במחלוקת, אך אני מבין אותו ולמדתי אותו.

באופן כללי, כדי להשיג מודעות למשהו – למצב, לקונפליקט או למערכת יחסים – כדאי לחוות את שתי התופעות, להיות נוכח או לחיות בכל אחד מהצדדים.

על מה אני מדבר?

ביליתי 25 שנה בצבא כמזמין עבודות חשמל ומפקח. לפני כן, במהלך הקמת מפעל אינטל בקרית גת, הייתי בקבוצה שנקראה QA-QC, ועוד קודם לכן, באפריקה, הייתי נציג של בנק לאומי של אמריקה בפרויקט בינלאומי גדול. ואם הייתי יכול לסכם את מהות ומטרת עמדותיי ותפקידיי במשפט אחד, זה היה: להבטיח שהקבלן לא יטעה או לא ירמה את הלקוח.

פרסום

עובדים צעירים הגיעו והדבר הראשון שלימדו אותם היה איך לבדוק את הקבלן. מה אסור לאפשר, ואיך לא לשלם…

ואם ניגש באופן לא רשמי ללקוח, למפקח או לבודק ונשאל מה מאפיין בעיקר את הקבלן, נשמע מילים לא נעימות – גנב, רמאי, שקרן. זה לרוב חל לא רק על הבעלים, אלא גם על מנהלי עבודה וראשי צוותים.

המבט מהצד השני

אבל חלפו שנים ומצאתי את עצמי כמהנדס אצל קבלן. גורל רע – דווקא אצל הקבלן שחשבנו ודיברנו עליו לרוב. הקבלן שהזמנתי פעמים רבות לבירורים.

זכיתי בהזדמנות להסתכל על המצב מנקודת מבט שונה, מהצד השני. אני אהיה כנה: נכון שמגישים חשבון בלי "הנחות" או צניעות, לפעמים מוסיפים עלויות נוספות, ולפעמים מפרשים את "דקל" או "בנארית" בדרכם שלהם, וכו'.

אבל. תמיד יש אבל.

הסתכלתי על העובדים בצורה שונה וראיתי את המיומנות והגמישות שלהם:

• מנהל עבודה: לרוב ידע היטב את עבודת המשרד (אומדן, חשבון, עבודה עם שרטוטים, הדפסה, סריקה, בחירת, אישור, חישוב והזמנת ציוד…). בנוסף, הוא חייב להיות פסיכולוג, עובד סוציאלי וכומר (בכל חברה עובדים יחד דתיים, ערבים, "רוסים" ואתיופים, והוא חייב להסתדר עם כולם בלי לפגוע ברגישות של אף אחד). ביום-יום הוא יודע לנהוג בכל סוג רכב, אם נדרש עם עגלה, לעלות על מלגזה…

• עובד ("פשוט"): חייב לדעת יסודות של עבודות בטון, ריתוך, לעלות על מחפרון, סל מנוף…

• ראש צוות: מתכנן סדר עדיפויות, חלוקת עבודות, תיאום עם עובדים קשורים או עמיתים ממקצועות אחרים באותו אתר עבודה… לעתים אין היתרי בנייה או חפירה, ולפני הגעת הבודק ראש הצוות מבצע כמעט את כל הבדיקות הנדרשות (טרום-בדיקה).

וכל המיומנות הזו מתקיימת באווירה עצובה לפעמים:

• תכנון: נכון להיום, כשלפי דעתי קיימת מצוקת מהנדסי חשמל ומתכננים, הפרויקטים בדרך כלל חלשים ופרימיטיביים. המתכנן או לא יוצא לשטח, או יוצא אבל אין לו (לעתים לה) כישורים או ניסיון. ולכן, לעתים קרובות התכנון הוא משהו סטנדרטי שנשלף מספריית המחשב.

• פיקוח: אותה בעיה. הדור המנוסה יוצא לגמלאות, ולכן – במיוחד שאין הגדרה ברורה מי זה ומה הדרישות מהמפקח – משתמשים בעובד זמני (בסגנון כוח אדם) או בפנסיונרים (כהשלמת הכנסה).

• מזמין או מנהל פרויקטים: הם לא מתחום החשמל.

לרוב, הקבלן הוא הבוס באתר. הוא היחיד שיודע וקובע את סדר הדברים, את המועדים, את הצפי… לעתים קרובות הצוותים (אנשי השירות) במקום העבודה מעריכים ואוהבים את עובדי הקבלן.

אגיד את זה ככה: יש לא מעט גורמים שמעורבים בפרויקט – יזם, מזמין, מתכנן, מנהל פרויקט, מפקח, בודק, מודד וכו'. אם תבטלו חוליה בשרשרת הזו, הקבלן יתמודד עם המשימה וישלים את העבודה בהצלחה.

המפגש עם המציאות

אבל העבודה הושלמה, והקבלן נפגש עם מעסיקיו במטרה ובתקווה לאשר, לתאם ולקבל כסף. ומה שהוא רואה זה אנשים אחרים: כבר יותר בטוחים בעצמם, עסוקים מאוד, יהירים לפעמים.

כמובן, יש אומדן וכתב כמויות. קיים חוזה שבו צוינה הנחה. כמובן, אי אפשר לבקש ולשלם על משהו שלא נעשה. אבל אני מדבר יותר על הגישה והיחס מאשר על הסכום. לכן, אני מרשה לעצמי להתפלסף.

פרסום

אני לא נפגע מזה (לא ממש מרגיש את עצמי כעובד קבלן), אלא זו תצפית מהחיים האמיתיים: בענפי הבנייה והקבלנות הממשלתית, כמעט תמיד קיים חוסר אמון עמוק בין לקוחות (או מפקחים) לקבלנים.

לגישה זו מצד רשויות הרגולציה יש סיבות מערכתיות ופסיכולוגיות.

מדוע מתעוררת חזקת האשמה?

• סיכון לאחריות אישית: פקידים או רואי חשבון חוששים מהאשמות ברשלנות או בקנוניה. בטוח יותר לנקוט משנה זהירות ולחשוד בהונאה מאשר להתעלם מטעות.

• פרטים של תקנות: הוראות גופי פיקוח נועדו בתחילה למצוא הפרות, לא לאשר יושרה. אם אין הפרות, לא חיפשתם מספיק טוב.

• ניסיון היסטורי: למרבה הצער, תוכניות מפוקפקות, חשבונות מנופחים ושימוש בתחליפים זולים לחומרים ומוצרים אכן נפוצים. פקחים משליכים את החוויה הזו על כולם.

• ניגוד עניינים: הגוף המשלם רוצה לחסוך כסף, בעוד שהקבלן רוצה להרוויח. זוהי סתירה מהותית של מטרות.

כיצד יכול קבלן להגן על עצמו בסביבה כזו?

מכיוון ששינוי גישתם של מפקחים הוא קשה, האסטרטגיה היעילה היחידה היא למנוע מהם כל רמז:

1. ניירת מוגזמת: תעדו כל שלב שאינו כלול בפרויקט. כל פרט קטן חייב להיות מגובה בדוח, מכתב או הסכם משלים.

2. הקלטת תמונות ווידאו: צרו דוחות מפורטים של עבודות נסתרות שאינן גלויות לעין. צלמו חומרים או ציוד, מכשירים ואביזרים, ותעדו את מיקומם ושעתם.

3. התכתבות רשמית: שכחו מאישורים באמצעות הודעות או בעל פה. אם מתעוררות בעיות, שלחו מיד מכתב רשמי.

4. הערכות מבוססות מבחינה משפטית: השתמשו רק בהצעות מחיר שקופות וסבירות. כל סטייה מהשוק חייבת להיות מגובה בנימוק טכני מוצק.

במקום מסקנה

עבודה תחת חשד מתמיד היא קשה רגשית. אבל אם מקבלים זאת ככלל משחק בלתי נמנע, תוכלו לבנות הגנה שלמבקרי החשבון לא יהיו טענות נגדה.

MASTAQ