מאת :טל רשף
מבחינתה של סין חשמל משמעו יצירת זיהום אויר ומשמעו גם תלות בספקי נפט וגז. כבר ידוע שסין מייחסת חשיבות רבה לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים ושהיא מקדישה לכך מאמץ ומשאבים. ידוע גם שלסין תקציבי ענק וכיסים עמוקים מאוד, גם זה ידוע. ההתפתחויות החדשות מציבות את שניהם בפרספקטיבה חדשה, גם את היחס לאנרגיה מתחדשת וגם את עומק הכיסים.
במהלך ועידת סין לנושאי אקלים הודיע מר ריי-קואון צ'ונג, יועץ ראשי לנושאי שינויי אקלים למזכ"ל האו"ם, כי המימשל הסיני החליט להקציב במהלך ה-15 השנים הקרובות 2.5 טריליון דולארים לפרוייקטים של קלינטק, כלומר שימור ודאגה לסביבה. על מנת להבין את משמעות המספרים הללו (כן, 2.5 טריליון הם אלפיים וחמש מאות מיליארדי דולארים) ניתן לזכור שבמהלך השנה שעברה סין השקיעה "רק" 90 מיליוני דולארים בתחום האנרגיות המתחדשות, וסכום זה, שהוא אפסי ביחס למה שמתוכנן, היווה יותר מרבע התיקצוב של כלל העולם בתחום זה.
פרסום
הדבר פורסם ב-China daily, אם תרצו השופר של המימשל, וסין הודיעה על כך בועידה הנערכת על אדמתה ובפי נציגו של מזכ"ל האו"ם, מה שמשאיר על כתפיה את מלוא האחריות למלא את ההתחייבות ככתבה וכלשונה. המשמעות הפרקטית עומדת להתבטא בהגשמת ההתחייבות של סין להפחית יותר ויותר את פליטת הגזים הפחמניים בשטחה, ולהגדיל עוד יותר את השימוש במקורות אנרגיה שאינם דלקים פוסיליים הנכרים באדמה, כלומר גז, פחם ונפט בעיקר.
ההחלטה הזאת נובעת מהצרכים של סין ומהיכולות שלה וגם מהמטרות שסין מציבה בפני עצמה.
סין עושה זאת קודם כל מפני שהיא יכולה, מפני שבזמן שהתקציבים של אירופה נמתחים עד הקצה, כאשר יוון וארגנטינה בסכנת פשיטת רגל, יפן נלחמת בגרעון אדיר מימדים המאיים על תוכניות הצמיחה הכלכלית של ראש ממשלתה, וכאשר ארה"ב ניצבת בפני מצוק פיסקאלי, לסין יש רזרבות ענק. לסין יש רזרבות מטבע חוץ של למעלה מ-4 טריליון דולאר והן גדלות עוד יותר בכל שנה.
לסין יש צורך עמוק בשיפור מצב הסביבה וחיסכון בדלקים מזהמים. המדינה העצומה הזאת נאבקת מזה שנים בבעיות קשות של זיהום אויר, אדמה ומים, היא מייצרת יותר מכל מדינה אחרת בעולם ולפיכך היא גם זקוקה ליותר מקורות אנרגיה מאשר האחרים ופולטת יותר מזהמים מכל אחד אחר. זה פוגע בבריאות התושבים שלה ובמיוחד בבריאות הילדים, זה מבריח תושבים מבייג'ינג ומערים גדולות אחרות, זה פוגע ביוקרתה של המפלגה בפני הציבור שלה, ובנוסף לכל אלה זה מגביר את התלות שלה ביצואניות הנפט, מדינות סימפטיות דוגמת אירן, ונצואלה, לוב וניגריה. היא באמת לא מעוניינת לשמר אף אחד מהסעיפים הללו.
זה לא הכל. המעצמה האדומה נערכת לתפוס את מקומה בעולם כמעצמה מובילה על חשבון ארה"ב, והיא מודעת לכך שיש בכך גם דרישות, כמו למשל גילוי אחריות כלפי מצב העולם וכלפי אמנות בינלאומיות. סין בדרכה היחודית גם הופכת כל קושי כזה ליתרון, והיא הופכת עצמה בהדרגה לויצרנית מובילה של ציוד להפקת אנרגיה סולארית.
אם כך ברור שיש לה האמצעים ויש לה הסיבה להשקיע בתחום זה, וביטויים כמו איכות הסביבה, קלינטק ואנרגיות מתחדשות מככבים בתוכניות המימשל הסיני מזה שנים, אוקי, אבל מה הנקודה הישראלית בכתבה הזאת?
כאן לא מדובר בנקודה, מדובר בצל עצום מימדים. ישראל, נחשבת בשוקי המזרח כמפתחת מובילה בתחומים שצוינו כאן. יש לנו הסטוריה של חרם נפט וקושי באיתור מקורות אנרגיה, יש לנו מוחות יצירתיים ויש לנו נטיה טבעית לחדשנות ופריצות דרך. התקציבים הללו הם הזדמנות שיתכן ומעולם לא היתה כמוה קודם לכן לכל מי שעוסק בימים אלה בישראל בשיפור הנצילות של אנרגיית השמש, הפקת ביו-דיזל, הפקת חשמל מגלי ים, סינון מזהמי אויר, ניקוי מי נהרות, הפקת חשמל מרוח, עצירת תהליכי מידבור ועוד.
השתלבות בפרוייקטים שמאחורי המספרים שהובאו כאן משמעה בשלב הראשון כמובן תיקצוב. פרוייקטים סינים הם בדרך כלל רחבי היקף, וחברה ישראלית שתזכה בהם תקבל תוספת הכנסה מתגלגלת למשך זמן הפרוייקט שתאפשר לה לעלות מדרגה. בין אם בטיהור נהרות מזוהמים דוגמת נהר הפנינה והיאנג-צה או בהקמת תחנות הפקת חשמל מגלי ים לאורך חופי האוקינוס, או שיפור תוצאות של שדות קולטים סולאריים. זה חשוב לתהליכי הפיתוח של החברה, זה חשוב כמובן למשקיעים ומנהלים, אבל זה גם כרטיס ביקור להמשך הדרך, זכיה בפרוייקט ממשלתי סיני וביצוע פרוייקט בהיקף שכזה בהצלחה.
בדרך אל הגשמת הפוטנציאל הזה נדרשים מהחברה הישראלית החולמת על הבוננזה שני דברים מרכזיים:
פרסום
אדמיניסטרטיבית יהיה עליה לתרגם את הפוטנציאל לפרוייקטים. להגיע אל התוכניות הנדרשות, להבין לאיזה פרוייקט מתאימה הטכנולוגיה שלה, מול מי לפעול, למצוא מי שיקדם את הפעילות שלה בסין ולדעת מה להגיש על מנת לזכות.
הנקודה השניה מורכבת יותר וחברות ישראליות רבות מקלות בה ראש ומשלמות על כך מחיר. מול סין, ובמיוחד מול מסדרונות המימשל, יש לפעול בדרך הסינית. מהעבר השני של השולחן יעמדו נציגי רשויות, אנשי מימשל סינים אשר לנוכח פערי הבנה והתנהלות בין סין לבין העולם מצפים שאת עיקר המאמץ יעשה המועמד. לקראת פעילות מולם חיוני להכיר ולהבין את הדרך בה הם חושבים. חשוב שהנהלת החברה תקבל לשם כך יעוץ, חשוב שגם מנהל שפעל כבר במזרח ואף בסין יערך לכך, יעבור אימון מנהלים או ישתתף בהכשרות עסקיות בין-תרבותיות, וכך גם אנשי הצוות הכפוף לו. כל אלה יאפשרו לאותה חברה ליצור תקשורת יעילה מול הסינים, להגיע אל ליבם של לוקחי ההחלטות, לבנות מולם אמון, לדעת להעביר מצגת, להנסח הצעה ולנהל משא ומתן בדרך העונה על הצרכים והאינטרסים שהם מייצגים.
רק על מנת לסבר את האוזן ניתן לציין שבסין השימוש במצגות שונה מאשר בישראל ובכלל במערב, ויש להכיר את ההבדלים, השימוש במלל, בצבעים, בגראפים ותמונות. כך גם לגבי הדרך לגשת אל קבוצה, הדרך לגשת אל אנשים בכירים ואל זוטרים, הדרך לארח והדרך להתארח, ואפילו מה שמצפים מהישראלי כאשר יוצאים לבלות גם כאן יש דברים ללמוד על מנת לעשות זאת נכון ויעיל, למנוע קשיים ולנצל הזדמנויות. חשוב לדעת כיצד לבנות ולפתח משא ומתן בדרך שלא תרתיע אלא תקרב ותביא להישגים, חשוב לדעת מה הם החששות שאיתם מגיע המנהל הסיני אל שולחן הדיונים, ומה הדרכים לפרק אותם ולהפוך קושי ליתרון.
הדרך ארוכה אך משתלמת בסופה ויש להיערך לקראתה מראש על מנת להצליח.
טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי, יועץ ומרצה לעסקים במזרח אסיה ומעביר הכשרות וסדנאות לפעילות במזרח אסיה ליצירת קשר: [email protected] 054-4606270
