שנים רבות הייתי בסביבת בודקים ובדיקות חשמל. אלפי דוחות עברו דרכי, ופעמיים השתתפתי בקורס הכנה לוועדת בודקים. למען האמת, לא התרשמתי במיוחד מכל זה.
אפשר להגיד שלא התחברתי לזה. ועכשיו, מפתיע ככל שזה ישמע, התחלתי לבצע יותר בדיקות בעצמי. כך, באופן חלקי, התחלתי להבין שגם לבודקים, אם לא קשה להם, אז לפחות לא תמיד נוח.
ומצד שני, במישור המעשי, אני משוכנע שחלק מהבדיקות (ואני אומר זאת בזהירות) אינן אפקטיביות.
פרסום
כבר התייחסתי בעבר לבדיקת התנגדות אלקטרודת הארקה – לא תמיד זה רלוונטי.
דוגמה: קיימת רשת המזינה את הבית, ובמקרה של תקלה אחת הפאזות מקצרת והמעגל נסגר דרך האדמה. במצב כזה, קיימות לפחות שלוש התנגדויות במעגל:
- התנגדות של אלקטרודת השיטה.
- התנגדות של האלקטרודה המקומית.
- התנגדות המוליכים ברשת.
הערך של אף אחת מהתנגדויות הללו אינו ידוע. ובכל זאת, מנסים למדוד את ההתנגדות של אחת מתוך השלוש. נשאלת השאלה: מדוע? מה המשמעות של פעולה זו?
לדעתי, הסיבה היחידה לביצוע מדידה זו היא לצורך הגשת דוח מדידה לגוף מסוים. ברוב המקרים, לא תינתן גישה לשטח של תחנת המשנה על מנת לבצע שם בדיקות מתאימות, ולכן נדרשת הסתפקות בבדיקה מקומית, שלעיתים רבות אינה משקפת את התמונה המלאה.
יתרה מכך, גם התנגדות הרשת אינה נתון קבוע והיא משתנה בהתאם לתנאים שונים. למעשה, גם התנגדות אלקטרודת הארקה היא אינה נתון קבוע ומשתנה לעיתים קרובות, ולא רק בהתאם לעונות השנה, אלא גם לפי גורמים סביבתיים אחרים.
נשאלת השאלה האם בדיקה זו באמת נותנת ערך מוסף, או שמא היא מבוצעת רק מתוך דרישה פורמלית, ללא התחשבות במגבלות המעשיות?
ניתן לראות בגרף ששימוש בחומרים מסוימים, כמו תערובת מתאימה, מסוגל לשפר את תוצאות התנגדות אלקטרודת הארקה ואף לייצב אותה לאורך זמן (הקו הצהוב).
כעת, אני עובר לדבר על בדיקת לולאת התקלה. בדיקה זו נפוצה במיוחד במתקנים ביתיים או משרדיים, כמו גם בדירות מגורים.
דוגמה: ביצוע בדיקת לולאת התקלה בשקע.
במהלך הבדיקה, ביצעתי מספר מדידות עם הפסקות קצרות ביניהן. הבדיקה מאפשרת לזהות את יכולת המערכת להתמודד עם תקלות חשמליות ואת תקינות המעגלים החשמליים.
למרות הפשטות לכאורה של הבדיקה, לעיתים ישנם גורמים נוספים המשפיעים על התוצאות, כמו אופי המוליכים, איכות החיבורים, ומצב ההארקה. הבדיקה צריכה להתבצע בצורה מדויקת ומקצועית כדי לספק תמונה אמינה של מצב המערכת.
התמונות מציגות מדידות עוקבות שביצעתי. בתחילה חשבתי שהקריאות גדלות בגלל שהחיווט התחמם, אך בהמשך הבנתי שזה לא המצב.
פרסום
כולנו משתמשים היום במכשירים דיגיטליים, אך חשוב להבין שמכשירים אלו לעיתים אינם מסוגלים להציג את אותן קריאות בדיוק פעמיים ברציפות. לא שינינו את מיקום המדידה, מזג האוויר, השעה ביום, ואף לא הזזנו את הכבלים בין המדידות. אם התוצאה אינה קרובה לגבול התקן, זה פחות קריטי. אבל מה אם המדידה גבולית?
מה קורה כשלא מדובר בבדיקת שקע ביתי פשוט אלא במתקנים עם זרמים גבוהים בהרבה, שדורשים אמצעים מתאימים? האם נסתפק בלחיצה חוזרת ונשנית על הכפתור עד שתופיע התוצאה הרצויה? ואולי פשוט נכתוב מראש את המספר המתאים? למה לרוקן את הסוללות של המכשיר על מדידות מיותרות?
יש מקום לשאול: האם הבעיה נעוצה במכשירי המדידה הדיגיטליים עצמם, או שמא זה פשוט "רוטן של איש זקן"? אחרי הכול, אני זוכר, בימיי…
עוד נקודה אחת:
רוב הבודקים מסתפקים בבדיקת לולאת התקלה בלוח החשמל בלבד ולעיתים רחוקות בודקים את השקעים. אף אחד כמעט לא מחפש את השקע המרוחק ביותר. עם זאת, חשוב לציין שבכל מקום משתמשים בכבלי מאריכים, וכשבדקתי את לולאת התקלה בקצה כבלי המאריכים, רובם לא עברו את הבדיקה. זאת למרות שבשקע עצמו התוצאה הייתה מספקת.
אם ניקח לדוגמה קופסאות ניסקו או שקעים מדגם סיקון, אז תמיד יש עוד כבל שמזין את הצרכן מהשקע, מה שמוסיף להתנגדות המעגל.
כשאני התחלתי לעבוד כבודק לפני כ-40 שנה, השתמשנו במכשירים מסוג אחר. המכשירים האנלוגיים הציגו קריאות שהיו פונקציה רציפה של השינויים בערך הנמדד, בעוד המכשירים הדיגיטליים מציגים קריאות באופן ספרתי. יש יתרונות וחסרונות לשני הסוגים, אבל אין ספק שהמעבר למכשירים דיגיטליים הוסיף מורכבויות וגרם לעיתים לחוסר אמינות במדידות, במיוחד במקרים גבוליים.
השאלה הגדולה היא: איך אפשר לשפר את התהליך כך שיהיה מדויק ואמין יותר, במיוחד במקרים שבהם נדרשת מדידה קריטית?
MASTAQ
