MASTAQ מהנדס החשמל המבוזבז ביותר

בחיי היומיום בישראל, קיים מושג שגור – "חינוך רוסי" או "חינוך סובייטי". איני ממציא ביטוי זה, ואין בכוונתי לשפוט את משמעותו, אך אנסה לנחש את מאפייניו:

1. לארוחת צהריים חייב להיות מרק. ובלי דיבורים.
2. לגהץ את כל סוגי הכביסה.
3. להיות בטוחים שכל העשירים הם נוכלים.
4. להפחיד ילד עם שוטר.
5. לשפוט אנשים לפי המראה שלהם.
6. לחשוב שטעויות הן מבישות.
7. לשמור את הטוב ביותר שיש לנו לאורחים או לאירוע מיוחד.
8. לחשוב שאושר מגיע מעבודה קשה.
9. להיות תלוי בדעת הקהל המיתית.
10. להיות בטוחים שהמבוגר יותר, תמיד צודק יותר.
11. לגרום לך לחלוק את מה שיש לך עם כולם.
12. לחשוב שקודם כל צריך לקבל השכלה יוקרתית ורק אז לעשות את מה שבא לך (אין טיול לאחר צבא, לדוגמה).
13. לא להשתמש בשירותיהם של אנשי מקצוע, לעשות הכול לבד.
14. לחשוב שילדים אחרים תמיד טובים יותר במשהו.
15. לחשוב ששבחים רק מקלקלים.
16. להדגיש את חסרונותיו של הילד כדי שיכיר את חולשותיו.
17. לסמוך על זרים יותר מאשר על ילדיך.

אני מקבל ומכבד חלקים ממאפיינים אלו, אך ברצוני להתייחס במיוחד לחלק העוסק בלהיות "צל של ילדים אחרים". לא אני בילדותי, ולא ילדיי, זכינו אי פעם לשבחים. כך גדלתי וכך חייתי – תמיד אשם וטועה.

ואז הגיעה הבגרות והזקנה. מפקד שלי, קצין בכיר, שלח לי סרטון וידאו ואמר בו: "אתה הבנאדם הכי יצירתי שראיתי בחיים". ואתמול, הבעלים שלי, אמר: "היית מהנדס צה"ל, כעת מהנדס בחברת הנדסה – הכי מבוזבז שראיתי בחיים."

לכן, אני משיב להם. מדוע אני זורק מדי פעם רעיונות ולא מקדם דבר?

פרסום

ברצוני לפנות להגדרה המטאפורית והרחבה ביותר שהשמיע אדם מפורסם במרחב הפוסט-סובייטי: "מדע הוא הפיכת כסף לידע, וחדשנות היא הפיכת ידע לכסף." ציני – כן. הניגוד בין מדע לחדשנות – כן! אבל חייבים להסכים שההגדרה הקצרה הזו למעשה שמה הכול במקומו.

פעילות חדשנית צריכה להסתיים לא במחקר, אלא במסחור – כניסה לשוק עם מוצרים מבוקשים על ידי הצרכנים. אנחנו זקוקים לעסקים חדשניים. כדי ליצור או לייצר משהו לא רק חדש, אלא גם שימושי, יש לעשות רבות: לספק תנאים למחקר, לצבור ניסיון, לאסוף, להטמיע ולעבד את המידע הדרוש. לעיתים זה דורש עשרות שנים של עבודה קשה. נניח שמשהו נוצר. משהו חדש ושימושי. מה הלאה? הייתי רוצה למכור את הפיתוח ולהשתמש בתמורה כדי לשפר את תנאי העבודתי, להעסיק עוזרים ולהרחיב את חזית המחקר. אבל למי למכור את זה? היכן ובאילו תנאים? יש שוק למוצרים וחומרים, שוק הון, שוק קניין רוחני – אבל אין שוק לחדשנות. במציאות, יזם יכול להציע את תוצאות עבודתו רק לחברה בה הוא עובד וממנה הוא מקבל הזמנה (משימה) לפיתוח.

אין ארגון כזה, אין ערוץ מידע כזה, שאליו יוכלו לפנות מפתחים עם הצעותיהם לצורך קידומן, ושאליו יוכלו לפנות נציגי חברות ייצור לקבלת פתרונות טכניים חדשים שהם זקוקים להם ברגע נתון. אין צורך להוכיח שמוסד רישום הפטנטים אינו מתאים לתפקיד זה: הוא מסורבל, יקר מאוד, ואינו משמש כל כך להפצת חידושים, אלא להגנה עליהם מפני שימוש חופשי. לכן, מפתחים לרוב אינם רושמים פטנטים על פתרונות טכניים חדשים, מבלי לשקול לעצמם אפשרות להשקיע זמן ברישום פטנטים וכסף בתחזוקתם.

לכן, אני אישית, מאוכזב ולא רוצה לבזבז אנרגיה, זמן וכסף לשכנע מישהו לקדם את הרעיון. קשה מאוד גם להבין ולקבל שהרעיון הוא טוב במהותו, אבל לא לעסקים. אין איתו ביזנס.

פרסום

ואם מוסיפים לזה את מה שהתחלתי איתו – את החינוך שקיבלתי – אז אני חי לפי: ממציא לשם המצאה.

MASTAQ