במסגרת כנס הפתיחה של ועידת קלינטק 2015 נערך מושב בנושא הבעיות והחסמים בייצור חשמל פרטי וגז טבעי אותו הנחה עו"ד נתי בירנבוים מנכ"ל קבוצת תמוז.
אלי אסולין מנכ"ל דוראד – "קשה להאמין שהמדינה כל כך הרבה שנים לא מצליחה להקים עוד קו הולכה של גז טבעי, הרי כשהכשל הראשון יקרה עם הקו הקיים ימצאו את הדרך ליצר את הקו הנוסף. בנוגע להקמת תחנה נוספת, ישנה בעיה קשה עם נושא הפרדת ההולכה מחברת החשמל. כיום חברת החשמל אחראית על הסקר חיבור וברור למה אין לה אינטרס לספק לנו סקר חיבור חיובי. יש צוואר בקבוק בנושא ההולכה וברגע שאין מנגנון הולכה ברור למה אין טעם לתת יצור למתחרים ולמה אין תחרות ביצור החשמל. השוק הפרטי השקיע עד כה 10 מיליארד ₪ שנחסכו מהמדינה ומאז שאנו נכנסנו באמת לא שומעים יותר על מחסור בעתודות חשמל. אבל קדימה תהייה בעיה של מחסור בחשמל, הבעיה לא תהייה בשנתיים שלוש הקרובות אבל היא בהחלט תהייה ב2019-2020 ואת זה לא ניתן יהיה לפתור אם לא יתכננו כיום. כרגע לא פותחים לנו חסמים ואז כשיהיה משבר ירוצו למצוא פתרון וזה יעלה למשלם המיסים הישראלי 30-40% יותר. אנו יודעים כי רק באחרונה חברת חשמל סיימה פרויקטי חירום כאלה. צריך גם לזכור שככל שיאפשרו לשוק להתפתח יוכלו לוותר על הגנות הינוקא ליצרנים כבר כיום יש נכונות של היצרנים להשקיע על חשבונם".
ארז ימיני מנכ"ל עלמא יעוץ וניהול "משק הגז משווע לודאות של הרגולציה, אין מקום לפחד מהכנסת מחירי הגז הטבעי לפיקוח מחירים. אישור של הסכמי רכישת הגז של ידי הממונה על ההגבלים העסקים ורשות החשמל משפיעים על המחירים ומהווים בפועל פיקוח על מחירים, על כן עדיף לקבוע מדיניות רשמית וברורה של דרך קביעת המחירים".
פרסום
עו״ד ענת קליין, שותפה בכירה משרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות׳ "תמונת ההסבות לגז טבעי בתעשיה ובקיבוצים, מתחילה להתברר כתמונה קשה, רצופת מחדלים וקשיים.
פרסום
הפער בין הרצוי למצוי גדול בהרבה משניתן היה לחזותו מראש. הפרויקטים חורגים בצורה משמעותית, ובאופן קיצוני, מתחזית התקציב ומתחזית הלו"ז.התעשיה הישראלית, שמצליחה בכל כך הרבה תחומים, ומהווה מוקד של גאווה לאומית, לא מצליחה להרים את הראשה מול סבך הבירוקרטיה הכרוכה בפרוייקט הסבה לגז טבעי, שברמה ההנדסית הוא פרוייקט פשוט מאד. התעשיה שלנו מצליחה לייצר מוצרים מורכבים ואיכותיים, שגם מחוץ לישראל זוכים לשבחים רבים, אבל נדרשת להקצות מספר שנים וכוח אדם רב בשביל להעביר צינור גז בחצר. אי אפשר להפנות אצבע מאשימה לגורם אחד. יש כאן שלל אשמים. כשמדובר בהסבה לגז במפעל, מה שאמור לקחת כמה חודשים לוקח בממוצע 3-4 שנים. מה שלא לוקחים בחשבון הוא שמהיום הראשון שחותמים על הסכם החלוקה כבר משלמים לחברת החלוקה מקדמה והחזרי ההשקעה מתרחקים לשש שבע שנים קדימה. נתקלים במכשולים של חברות החלוקה שזכו בזיכיון אזורים ל25 שנה והם לא מסיימים תכנון מפורט ומשאירים את המפעלים ללא תחזית ללוחות זמנים, ובנגב הם מכפילים בדיעבד את התעריף פי 2 ופתאום אומרים שלא רוצים לספק ליצרנים קטנים , אי אפשר לקדם את התהליכים בצורה הגיונית כך".
