בזמן שחוקרים מחפשים דרכים חדשות כדי לפתור בעיות מדעיות שונות, הם גם מייצרים גם כמה בעיות סביבתיות. אז האם הגיעה העת לחשב מסלול מחדש גם בתחום המחקר?
תמר לביא – זווית
מדע נתפס לרוב כעניין סטרילי. כשאנחנו חושבים על מדענים במעבדה אנחנו מעלים בדעתנו חלל מואר, בוהק ונקי. אולם, בעולם האמיתי, מעבדות מחקר מדעיות מייצרות פסולת רבה. מעבדות כימיות, ביולוגיות וקליניות (שמכונות "מעבדות רטובות"), למשל, עושות שימוש רב בכלי פלסטיק שונים: פיפטות, צלוחיות, כלים לאחסון כימיקלים שונים ועוד. במקביל, רוב המעבדות, רטובות ויבשות, צורכות הרבה מאוד אנרגיה, בעיקר בגלל הצורך לשמור על רמות קירור ו/או חימום גבוהות, השימוש במכשור לשמירה על סטריליות (כגון אוטוקלב), הדרישה לבקרת לחות מיוחדת, אוורור ושימוש בציוד זולל אנרגיה במשך כל שעות היממה. כך, למשל, בבדיקה שנערכה באוניברסיטת הארוורד האמריקאית, נמצא שהמעבדות השונות צורכות כמחצית מהאנרגיה בקמפוס – זאת אף על פי שהן מהוות פחות מרבע משטחה של האוניברסיטה.
ב-2015 חוקרים מאוניברסיטת אקסטר (Exeter) בבריטניה פרסמו מכתב שבו קראו למעבדות לשמור על הסביבה ולצמצם את השימוש בכלי פלסטיק. ב-2014 יוצרו באוניברסיטת אקסטר 267 טונות של פלסטיק על ידי 280 חוקרים. לפי הערכתם של מחברי המכתב, בכ-20 אלף מוסדות ברחבי העולם העוסקים במחקר ביולוגי, רפואי או חקלאי, יוצרה כמות פסולת פלסטיק במשקל של כ-5.5 מיליון טונות באותה השנה, השווה ערך למשקלן של 67 ספינות גדולות ול-83 אחוז מכמות הפלסטיק שמוחזר בעולם בשנת 2012. במכתב החוקרים קוראים לנותני מענקים ומלגות לתת תמריצים להפחתת פסולת, למשל על ידי מימון מתקני שטיפה ומיחזור של מעבדות והתניית מענקים בעמידה בנהלים ירוקים יותר.
פרסום
עלות מול תועלת
בבית הספר לסביבה ומדעי כדור הארץ ע"ש פורטר באוניברסיטת תל אביב הוקדשה תשומת לב רבה למדרך הסביבתי של הבניין, שבו מתקיימים לימודים וכנסים, אך גם ניסויים ומחקרים המתבצעים במעבדות. ב-2014 זכה הבניין לדירוג גבוהה בתקן האמריקאי לבנייה ירוקה ונכנס לרשימת 20 הבניינים עם הציון הגבוה ביותר בעולם לבנייה ירוקה. אך האם גם הפעילות במעבדות עומדת בסטנדרט הסביבתי? "במעבדות יש שימוש במערכת השמש, למשל לצורך חימום וקירור החלל שמתבצע על ידי העברת מים בקירות. אך כאשר מחברים מכשיר לשקע החשמלי אז החשמל מגיע מחברת החשמל. אנחנו לא מייצרים כאן חשמל", אומר פרופ' קולין פרייס, ראש ביה"ס. על פי פרייס, השאיפה למעבדה "ירוקה" לגמרי היא מעט בעייתית: "אנרגיה סולרית נמצאת במהלך היום, צריך איכשהו לאגור את האנרגיה הזאת גם לשעות החושך. כך, למשל, אם יש דגימות שצריך לשמור כל הזמן בקירור כדי לא להרוס את הניסוי. מעבדות זה נושא רגיש, התנאים צריכים להיות מאוד יציבים. אני לא יודע אם אנחנו עוד שם, אבל היום אפשר לפחות בחלק מהזמן להשתמש באנרגיה מתחדשת".
"מעבדות מזהמות, במיוחד מעבדות שעושות שימוש בכלים חד פעמיים כמו מעבדות ביולוגיות. אך השאלה היותר מורכבת היא – עד כמה?" אומר פרופ' אלכס גולברג, חוקר בתחום ביו-הנדסה בפורטר. "באנליזה של נזקים צריך להסתכל על העלות מול התועלת, כי כיום אין אפשרות להקים מעבדה ירוקה לחלוטין. מעבדות צריכות לעבוד 24 שעות ביממה ולכן אי אפשר להשתמש רק באנרגיה מתחדשת. לכן, גם בית הספר לסביבה אינו ידידותי לחלוטין לסביבה".
"העלות הסביבתית האמיתית של פעילות מעבדות כוללת פגיעה במערכות אקולוגיות, שיכולות לבוא לידי ביטוי, למשל, בפגיעה בבריאות", אומר גולברג. "עלות הבריאות היא קיימת, היא כלכלית ואפשר לאמוד אותה. למשל, במעבדות, במיוחד ביולוגיות וכימיות שעושות שימוש בכלי פלסטיק ופירוק בחום, התחלואה של עובדי מעבדה – במיוחד אלה שנמצאים לטווח הארוך – יותר גבוהה מהתחלואה של האוכלוסייה הרגילה".
גולברג מספר שאצלו במעבדה יש מחשבה על קיימות: "במערכת שלנו לגידול אצות במעבדה יש שרוולים מפלסטיק עם פקקים. הסטודנט שבנה את המערכת לקח פקקים של חבילות של סוכר ישנות במקום לקנות פקקים חדשים. בנוסף, אנחנו בוחרים להשתמש בבקבוקים ממוחזרים במקום לקנות בקבוקים חדשים".
פרסום
להתחיל מכיבוי האורות
"הדרך הקלה ביותר ניתן למזער את השימוש העודף במעבדה היא להתחיל מכיבוי אורות ומיזוג שלא לצורך", אומר ד"ר אורי ירמיהו, חוקר ממכון וולקני. "אצלנו הוחלפו נורות הלהט בתאורת לד. בנוסף, במבנה החדש האור נכבה אם אין תנועה ונדלק כאשר יש תנועה בחדר. כמו כן, החלפנו את השימוש בכוסות חד-פעמיות בכוסות זכוכית".
"אני מאמין כי האדם הפרטי הוא המשתמש והוא בוחר במה ואיך לנצל את המשאבים והאנרגיה. לרוב זה תלוי בהחלטות של הקבוצה ובביצוע של הפרט" טוען פרופ' דרור אבישר, מומחה להידרוכימיה, שעומד בראש המרכז לחקר המים באוניברסיטת תל אביב. "במהלך המחקר הנושא הסביבתי מאוד מעסיק אותנו ואנו מנסים לשמור על סביבת עבודה ידידותית לסביבה, כמו למשל איסוף רעלים וחומרים מזיקים ופינויים המסודר לאתרי פסולת, חסימת אנרגית חום מבחוץ להקטנת החום במעבדה ועוד. חשוב לציין כי חלק מהאילוצים אינם מאפשרים חלופות ממשיות, למשל, המעבדה שלנו מצוידת במכשור עדין הזקוק לקירור מתמיד, זה מחייב שימוש רציף במזגן. כמו כן, אנו משתדלים להשתמש בחומרים מתכלים הניתנים למיחזור או לשימוש רב פעמי, אך בחלק לא מבוטל של המקרים לא ניתן למצוא ציוד שכזה באיכות הנדרשת".
"הכול מתחיל באנשים, ולאו דווקא באמצעים", מסכם גולברג. "אפשר לשים אנשים במעבדה ירוקה והם עדיין יזהמו כל מה שאפשר. ליצור סביבה ירוקה ולצפות שאנשים יתנהגו שם באופן אחראי זה לא מעשי. אנשים צריכים לרצות להיות יותר ידידותיים לסביבה, רק ברגע שרוצים אז דברים קורים. כך, למשל, בהחלט אפשר לייצר כלי מעבדה מפלסטיק מתכלה, אבל יהיו לזה עלויות גבוהות מאוד. רק אם יש ביקוש ייצרו את הכלים האלה באמת. היום אין ביקוש לזה, כי הנושא הסביבתי עדיין לא נמצא בראש סדר העדיפויות".
נדמה, אפוא, כי לעת עתה לא קיימים כיום מספיק פתרונות לייצור אנרגיה ולאספקת חומרים וכלים למעבדות שיאפשרו להן לצמצם את צריכת האנרגיה וייצור הפסולת תוך עמידה בסטנדרטים הקפדניים של מחקר מדעי. אז אולי מוטב שלפחות חלק קטן מהמדענים והחוקרים יקדיש זמן ומאמץ לפתור את הבעיה הזאת.
